עברנו! לחצו כאן לאתר החדש

9.10.2016

הדפסלהדפסת הפוסט

אני כבר סלחתי



נימוסים, כבוד לזולת והתחשבות הם ערכים יקרים עבורנו. אנחנו חושבים לא מעט כיצד להעביר אותם לילדינו.
הם גדלים בתרבות ובסביבה שונות מאלה שאנחנו גדלנו , ומתנהגים בצורה שונה משלנו.
הבן שלנו לא שומר על לשון נקייה, מתחצף ופוגע בנו. אחרי התנהגות שכזו חשוב לנו שיבקש "סליחה". הוא אומנם מבקש סליחה, אבל יכול לחזור אחרי כמה דקות על אותן מילים או מעשים.
האם הוא מזלזל בנו או שהוא לא מבין אותנו? איך עוזרים לו להבין?


כאשר דורשים מילד לבקש סליחה מניחים שבעקבות הבקשה הוא יבין שפגע ברגשותיו של האחר וגרם לו צער. הוא יכיר באחריות שלו לרגשות הקשים של השני ויבקש ממנו לסיים את ההרגשה השלילית מבלי שישמור לו טינה. הכרה זו תמנע ממנו לשוב ולפגוע. בהמשך הוא ילמד לבקש סליחה, מיוזמתו, כאשר יפגע בזולת שלא במתכוון.

עד גיל 4 היכולת להבין את הנפש של הזולת מוגבלת. וגם אח"כ ילדים לא תמיד מבינים כיצד הם פגעו באחר. הם לא מאמינים שהם יכולים לפגוע במישהו כל כך יותר חזק וגדול מהם. כשהם מתוסכלים וכועסים הם אינם מצליחים לראות בו זמנית גם את העלבון של הזולת. הם מבלבלים בין בקשת הסליחה לאקט הסליחה. הם אינם קולטים שהפוגע שוכח מהר את מה שהנפגע זוכר עוד הרבה זמן.
אם מכריחים אותם לבקש סליחה בטרם פיתחו יכולות אמפטיות הם רואים במילה "סליחה" קנס המוחק ומבטל את מה שהיה. ("בוא נתעלם, נשכח, לא נדבר יותר לעולם על זה שירקתי עליך ונשכתי אותך") אחרי שאומרים סליחה אפשר להתחיל הכול מחדש!

נסו לא לערב בין בקשת סליחה וגבולות. אם בנכם פגע בכם שימו לו גבולות ("ככה לא מדברים/ עושים", "דבר אלי יפה"). אל תדרשו שיבקש סליחה במקום לשים לו גבולות. אל תוותרו על דרישתכם גם אם הוא ביקש סליחה. אתם יכולים לעזור לו, בקיצור, להבין את עצמו ("אתה רוצה..."," אתה כועס...") ואותכם ("זה לא נעים...", "זה פוגע...") ולהציע לו פתרון איך כן להגיב. אחרי שהאירוע הסתיים וכולם נרגעו כדאי לנהל שיחה קצרה ולעודד בקשת "סליחה" בלי ללחוץ ("זה ישמח אותי/ זה יהיה יפה אם תבקש סליחה") כדאי להשתמש בצורת הבקשה- "אבא, תסלח לי" ולבדוק אם הילד מבין על מה הסליחה (בכדי שהילד יבין שמבקשים סליחה מאדם מסויים על מעשה מסויים). כדאי לסגור את המעגל באקט של סליחה, נשיקה או חיבוק.

חשבו על זה: יש אנשים, מאד מאד מנומסים, שמבקשים סליחה כל פעם שהם פוגעים באחרים- לפעמים אפילו מאה פעמים ביום. אל תעלבו מבנכם, ככה זה בני אדם.

על מצבים בהם בקשת סליחה יכולה להתאים - מריבות אחים, רשיון לריב, הוא הרביץ לי מציקים לי, משגעת נפילים.

"סליחוש" - מתי ואיך מלמדים ילד לבקש סליחה.

"יצאתי צדיק" -מה נידרש כדי שהיכולת לבקש סליחה תתפתח.





2 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

הבן שלנו, בן שבע, נלחם בנו ומסרב לנו על כל צעד ושעל. כשמבקים ממנו או כשמסרבים לו הוא מתחיל להתוכח ולריב. הרבה פעמים הוא גם נעלב ודורש שנבקש סליחה כי העלבנו אותו. נראה לנו שזה עוד נשק במלחמה שלו נגדנו. מה דעתך?

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

בגיל שבע,כאשר ילדים מתווכחים על כל דבר,או מנסים להתיש את ההורה כדי להשיג את מבוקשם, זה יכול להעיד על נסיון לכפות את רצונם על הזולת ולסרב לקבל דרישות או גבולות. עם זאת העובדה שבנכם מבקש שתבקשו סליחה כי הוא נעלב יכולה להצביע על כך שמושג הסליחה לא ברור לו.כאשר הוא מתווכח אל תכנסו איתו לדיון. חיזרו על דרישתכם בשקט, כמו תקליט שבור, שוב ושוב, עד לאכיפתה. אחר כך, כשהרוחות נירגעו,\ אתם יכולים לנהל איתו שיחה ולהסביר שלא התכוונתם להעליב ולפגוע,שאתם רוצים את טובתו. בקשו סליחה על כך שהוא ניפגע, למרות שזו לא היתה כונתכם.אל תתנצלו על הדרישה עצמה. עם הזמן הוא יבין.

הוסף רשומת תגובה

אתם מוזמנים להגיב ולשאול שאלות