15/08/10

אמא, תרדימי!!

בשנה הראשונה לחייו, בגלל בעיות בריאות והתעוררויות תכופות, הבן שלנו ישן יחד איתנו. כשניסינו להעביר אותו למיטה משלו הוא הראה התנגדות וקושי להירדם בכוחות עצמו. עד היום כדי להרדים אותו צריך לשכב או לשבת לידו. בלילה הוא מתעורר ובא למיטה שלנו. אנחנו יודעים שזה לא מומלץ, אבל לנו זה לא כל כך מפריע, אם בשבילו זה טוב.
אנחנו מעוניינים להבין למה כל כך קשה לו להירדם והאם כדאי שישן איתנו?

למרות הדמיון הרב, תהליך ההירדמות אינו פשוט כמו לחיצה על כפתור, סגירת חלונות וכיבוי המחשב. התהליך הזה שבו אתר אחרי אתר במוח מנמיך פרופיל ועובר לתדר של שינה לא קורה ביום אחד. בחודשים הראשונים התינוק ישן מרבית היום. השינה קלה ומחזורי השינה קצרים, 3-4 שעות כל אחד. (חשבון פשוט: 6-8 שיעורים ביום כיצד להירדם. כ- 50 שיעורים בשבוע...). בגיל 3 שנתו של הילד דומה לזו של מבוגר. רוב השינה מתרחשת בלילה, עם יציאה משינה עמוקה מספר פעמים בלילה, וחזרה למעגל שינה חדש.

האופן שבו ההורה משכיב את הילד לישון מעצב את האופן שבו הילד יירדם. הורים נוטים לחשוב שהם מיטיבים עם הילד כשהוא ישן לצידם. ככה הוא יישן יותר ויבכה פחות. זה נכון רק לגבי חצי השנה הראשונה לחיים. אחר כך קורה ההיפך. אצל ילדים שנשארים לישון לצד הוריהם ההבשלה של מנגנוני השינה מתעכבת: בשינה משותפת השינה פחות עמוקה, ההאכלה יותר תכופה, יש יותר התעוררויות ספונטניות בין מעגלי השינה והילד מתקשה להירדם ללא סיוע.
באופן דומה, הורים סבורים שכאשר הם מתערבים באופן פעיל בתהליך ההירדמות הם מקילים על הילד. למעשה, דווקא הילדים שהוריהם נשארים לידם עד ההרדמות, מנענעים, לוקחים על הידיים, שוכבים לצידם, מתקשים להרדים את עצמם. הקושי לחזור ולהירדם באמצע הלילה הוא למעשה שיחזור של הקושי להירדם בראשיתו. הילד תובע את דפוסי ההשכבה שהוא מכיר. קשיי הירדמות מעצימים גם קשיים רגשיים בהשכבה. קשיים להירדם קודמים לקושי להיפרד מההורים ולהישאר לבד בחושך.

אם רוצים שילד ידע להירדם ללא עזרה בראשית הלילה ובהמשכו חייבים להפסיק לעזור לו יותר מדי (בשינה כמו בחשבון פשוט – מתישהו חייבים ללמוד לפתור את הבעיות לבד). אם השתכנעתם וברצונכם ללמד את בנכם להירדם במיטתו בכוחות עצמו הבטיחו לעצמכם שמעתה אתם דואגים להרגיע אותו, ולהירדמות הוא ידאג בעצמו.
לפני השינה עשו טקס פרידה קצר (כמו בפרידה בבוקר) (ראה "עוד לא די" ), ספרו סיפור קצר, תנו הכרה, עידוד, הרגעה והנחייה ברורה בתבנית חוזרת ("היית רוצה שאשאר אבל אי אפשר", "אני בטוחה שתצליח להירדם לבד", "תהיה לך שינה מתוקה", "מי גדול, מי נרדם יפה!", "ועכשיו נשיקה ולישון"). אם הוא יוצא מהמיטה, החזירו אותו בלי דיבורים. אם הוא בוכה, היכנסו לחדרו כל 5-10 דקות והנחו אותו לישון. אם הוא מרוגש ונסער, חבקו והרגיעו... ושוב השכיבו לישון.

חשבון פשוט: בגיל שנה תינוקות מצליחים להירדם לבד וללא עזרה ב75% מהפעמים. מה הסיכוי שדווקא בנכם לא יצליח?!
החשבון פשוט אבל התהליך לא כל כך, קחו אוויר- לוקח זמן עד שהם מבינים את השיעור.

לקריאה נוספת:
על הקושי להרדם בראשית החיים - "פתאום הורים"
על הוצאה של ילד ממיטת ההורים - "במיטה משלו"
על שינוי הרגלי שינה לא רצויים - "לישון, עכשיו"
על חשיבות התירגול הרצוף לרכישת הרגלים - "הרגל זה הרגל"

‏62 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

הבן שלי בן 13 חודשים. הוא ישן לאורך כל הלילה כבר בערך מגיל 9 חודשים (להוציא תקופות של שיניים אז הוא מתעורר בדרך כלל פעם אחת). הבעיה היא שתמיד כשהוא מתעורר (בבוקר, באמצע הלילה או משנת צהריים) הוא נורא נוראה בוכה. איך אני יכולה ללמד אותו פשוט לקרוא לי כשהוא קם ולא לצרוח?
אגב - אף פעם לא היה מצב שהוא היה תקוע במיטה יותר מדקה מהרגע שהוא קם כך שאני באמת לא מבינה למה הוא בוכה כל כך - במיוחד לאור העובדה שהוא בפירוש לא ילד בכיין ואחרי שהוא מתעורר הוא יודע להסביר היטב מה הוא רוצה וכמעט שאינו בוכה.
תודה.

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

שלום,
בגיל שנה היציאה ממעגל השינה אינה ברורה לילד. רגע אחד הוא ישן ורגע שני הוא ער ואת לא לידו. אין לו מושג מה היה רגע קודם ואם היית לידו או לא. דווקא העובדה שהוא אף פעם לא נשאר דקה לבד במיטה גורמת לו לתבוע בקול את מה שהוא רגיל אליו. בגילו גם ההבנה שלקולות שהוא משפיע יש השפעה מתחזקת.זה עדיין לא ברמה של מודעות לתהליכים המנטאליים של עצמו ושל זולתו אלא ב
רמה של התניה.
כאשר הוא מתעורר ומרים קול צעקה גשי אליו (בלי לחץ ובלי למהר) תוך שאת מנחה אותו להירגע ולתקשר "
בשקט: "בסבלנות מי חמוד ששש... לא לצעוק, מי מחכה יפה עד שאמא תגיע, כל הכבוד!
ילדים בגילו זקוקים להנחיה חוזרת וברורה, בלי הרבה מילים, איך כן להגיב.
ממש כמונו!
גוני ושרי

אנונימי אמר/ה...

שלום גוני, הייתי אצלך בהדרכה והוקסמתי מהחוויה. אני שמחה מאוד למצוא פינה בה אוכל לקרוא עצות ותשובות ברוח כזו.
יש לי תינוק בן שנה. ילד מתוק ומלא חיים. סקרן ומתעניין. ההתחלה לא היתה כל כך זוהרת. בחודשיים שלושה הראשונים הילד היה ממש לא רגוע. לא ידעתי מה לעשות איתו. [הוא לא ילד ראשון אבל נולד בהפרש של יותר מעשור]. הייתי מאכילה אותו הרבה זמן ובטוחה שאין לו מספיק. רק אחרי שעלה מאוד במשקל הבנתי שכנראה זה לא העניין. היה קשה מאוד להרדים אותו. לפעמים היה ישן רק חצי שעה במשך 12 שעות ביום. לאט לאט קלטנו אותו והוא השיב חיים. הוא מאוד תקשורתי. מה שהרגיע אותי ביחס לחודשים הראשונים והשלכותיהם.
כיום הוא ממש ילד מהמם בחמידותו וגם נוח מאוד.נשאר לנו הקטע של השינה: אצלי הוא נרדם רק בהנקה. אם אשכיב אותו לישון ואומר לו לילה טוב הוא יבכה, יתנגד ויצרח. אצל בעלי לעומת זאת הוא מניח את הראש, לפעמים בחיוך לפעמים עם יבוב קטנטן ונרדם בנדנוד ושירה בשתי דקות.
באמצע הלילה הוא נרדם רק בהנקה, מה שמגביל מאוד. כי ההתעוררויות שלו לא צפויות ולא נראה שקשורות לרעב ולאכול. אני בדילמה גדולה איך להתייחס לשינה שלו. אני לא רוצה לגרום לו למצוקה רגשית ולפעול בדרך מזיקה. לא אכפת לי להמשיך בדרך זו אם היא טובה ובריאה רק שנראה שיום אחד הוא יצטרך לישון יותר רצוף ולהרדם בדרך אחרת. יש לי את הסבלנות לזמן אם אנחנו בתהליך בריא.
אשמח מאוד לתשובתך. מה שבטוח היא תגרום לי לישון יותר טוב.
תודה,

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

התכתבות ישנה ורלוונטית (כולל השאלה למעלה)

שינה היא נושא מורכב ונקודה רגישה הזכאית להתייחסות נרחבת, הפעם רק בקצרה:
בגיל שנה לתינוק יש יכולת למידה שצריך להעזר בה מחד ולהיזהר בה מאידך. בנך כבר למד לקשר את נוכחותך עם הנקה ולכן לא יכול להירדם בנוכחותך בדרך אחרת. ילד חכם. מה יש לדבר!
מזל שבעלך לא מניק. העבירו את ההשכבה לבעל, גם באמצע הלילה. תנו ארוחה מלאה יותר לפני השינה. בגיל הזה חשוב מאד שילמד ויתרגל לישון לילה שלם.
בהדרגה חיזרי להיות שותפה להשכבה. עשי זאת באופן דומה לבעלך- בנחישות ובביטחון. תני לבנך לבכות מעט כדי לשחרר את אכזבתו. חזרי לחדרו רק בכדי להרגיע ולדרוש ממנו לשכב, בלי להרים על הידיים. אם זה לא הולך לאחר מספר נסיונות, בהם את יוצאת ונכנסת, קראי שוב לבעל.
בהצלחה.

אנונימי אמר/ה...

המשך התכתבות ישנה:

הי גוני,
הרבה תודה על התשובה. היא נותנת לי עוגן מצוין וביטחון. ננסה להתחיל ליישם ונקווה שזה יילך בקלות. אעדכן אתכם.

אנונימי אמר/ה...

המשך התכתבות ישנה:

הי גוני,
אני אימא של התינוק ששאלה על הלילה. התשובה שלך עשתה לי הרגשה טובה. לבעלי עוד יותר והחלטנו להתחיל לנסות. הקימה הראשונה בלילה הראשון נגמרה בלא יותר משלוש דקות. החמוד חזר לישון. אומנם עבורי הם היו נצח אבל באמת שהדברים שלך על היכולת שלו והצד החיובי בזה נתנו לי כוח. גם היה לי את הביטחון שבעצות שלך יש הרבה מקום ומחשבה על החוויה הרגשית שעובר הילד. מעכשיו הסיפור מתחיל להתקלקל. בפעם השניה עד שבעלי קם התינוק כבר התעורר ובכה חזק מדי. החלטנו שללילה ראשון זה מספיק ונתתי לו לינוק.
אחרי הפסקה של יומיים [בגלל חיסון] וארוחת ערב טובה הוא הלך אתמול לישון עם הורים מלאי תןכניות. אני לא יכולה לתאר את הסיוט שעבר עליו ויותר עלי. בין כה לא הייתי מסוגלת לחזור לישון. כבר לא הייתי בטוחה שיקום לי התינוק השמח. הוא קם, בכה הרבה, ממש לא נרגע ולא היה בכיוון של לנסות לישון. לקח הרבה זמן שבסופו בעלי הרדים אותו במיטה שלו רק אחרי שכבר היה מנומנם על הידיים. בשבילי זה היה סיוט, יסורי נפש נוראיים. אני יודעת שאני קצת מידי חרדה בקשר לפגיעות של תינוקים. אבל הם באמת רכים ולא הכל מבינים. בפעם השניה שהיתה אחרי איזה שעתים כבר די מהר אני לקחתי אותו.
האם זה סימן שיש לחכות עוד קצת או שזו הדרך להקנות את ההרגל? אני מבינה שבסדר לנסות כל לילה פעם אחת. להתרגל בשלבים. מה את אומרת זה נכון ומדורג או שזה מבלבל ונתפס בעיני הילד כזגזוג?
אשמח מאוד לתשובתך.

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

המשך התכתבות ישנה:

שלום לאמא של התינוק,
מכיון שכבר חרדת לשלומו של בנך בעבר טבעי שהחרדה תצוץ שוב כל כך בקלות. אילו הילד היה הולך לישון מיד במשך שבוע רצוף אולי היתה מתרחשת אצלך למידה חדשה. אם פעם הוא נירדם ופעם לא, את מתבלבלת ולא יודעת מה לעשות. זה נכון גם לגביו! חוסר העקביות מאד מבלבל ואפילו מלמד אותו לבכות ביתר שאת.באופן עיקבי, פעם לא לוותר ופעם לוותר אינו ניתפס כעיקבי על ידו.
התחילו שוב רק כשהוא בריא ואתם מוכנים למשימה.שדרו בטחון. היו רגועים כדי שתרגיעו.ואל תרדימו על הידים!על הידים מרגיעים ואז שוב משכיבים.נותנים לבכות ואם הוא לא נירגע מרגיעים שוב. וחוזר חלילה.
בטוח שתצליחו!

אנונימי אמר/ה...

המשך התכתבות ישנה:

שלום גוני,
התפעלתי מאוד מכך ששלחת לי תשובה לגבי השינה של התינוק עוד באותו יום. היא היתה כל כך במקום. קודם כל קלעת בול לנקודה שקשורה בחרדה שלי. חוץ מזה התשובה הבהירה, ייצבה ונתנה כיוון.
באותו לילה התינוק ישן לראשונה בחייו יותר מעשר שעות בלי לבכות ובלי להתעורר. התחשק לי לספר לכם מיד אבל רציתי לראות עוד כמה לילות. זו היתה אתנחתא מצוינת והנה התמונה עכשיו:
אני ובעלי עשינו חלוקת תפקידים ברורה. הוא לוקח את התינוק, מדבר אליו ומרגיע אותו כדי שהתינוק ירגיש שנמצאים איתו, ההרדמה במיטה- כמו שאמרת.
התשובה שלך נתנה לי המון כוח לדעת שזה דבר טוב לילד. שיהיו עוד הרבה הרגלים שעליו ללמוד במהלך החיים ואנחנו עכשיו מלמדים אותו לעשות זאת ומספקים לו ליווי. לא אתבייש לומר שגם המשפט בטוח שתצליחו הדהד לי ועורר אמון בתהליך.
במשך עשרת הימים הבאים הילד בדרך כלל מתעורר פחות. הוא נרדם על פי רוב בפחות מדקה של הרגעה [של בעלי]. מעניין שהוא מעדיף לישון במיטה שלו מאשר עם בעלי. כל זה למרות שבלי לשאול אותנו רשות הילד דוקא היה חולה באמצע.
לכאורה הכל טוב אבל בכל אופן יש לי שאלות:
1.במהלך ההשקעה בארוחת הערב וההקפדה על הנקה אחרונה טובה, גם בגלל שהיה שבוע של שבת, חג, שבת, שעת השינה התאחרה. כשהוא מתעורר בסביבות שש, שש וחצי כבר לא קל להחזיר אותו לשינה, מה שאומר שלא היה לו לילה ארוך. [בהנקה זה הולך בצ'יק כמובן]. אני לא יודעת אם הוא פשוט רעב יותר ולכן מתקשה להרדם [למרות שאת ילדי הקודמים כשהרגלתי ללילה בערך בגיל הזה תוך הפסקת הנקה הם תוך שני לילות ישנו לילה שלם בלי חלב או דיסה באמצע]. אולי האור הטבעי שחודר? [התריסים מוגפים].מה את מציעה לעשות בשעות אלו?
2. היה אחרי שבוע לילה שהילד בכה מאוד חזק. בכי של כעס ודרישה. אפילו השירים של בעלי גרמו לו לבכות יותר. הייתי די אובדת עצות. לא רציתי להרוס לו הרגל של שבוע ולהאריך עבורו את הדרך אבל נהרסתי מבפנים. יש מקום לגמישות בכאלו מצבים במהלך הקנית ההרגל או שאני נופלת שוב לבלבול שלי ושל הילד?
3. יש שעות שינה שהן יותר טבעיות ומתאימות עבור ילד בן שנה. קראתי פעם על השכבה מוקדמת כאלו דברים. האם יש דרך לעזור לו להאריך את הלילה באופן כזה?
אין לי מילים על המתנה שהענקת לי דרך התשובות הנפלאות. לראשונה מזה שלוש עשרה חודש יש אצלי הפרדה ברורה בין יום ליום [של לילה בלי הנקה וטיפול]. זה מנקה את נראש, מסדר את החיים ונותן חשק להתנפל בבוקר שוב על הילד בנשיקות.
מחכה לתגובתך,

אנונימי אמר/ה...

המשך התכתבות ישנה:

הצילו גוני,
אחרי שבועיים ותצי שהיה איזשהו תהליך של שינה, כמו שתארתי, הגיעו שלוש לילות איומים. הילד צורח.לוקח הרבה מאוד זמן עד שהוא בדרכים שונות חוזר לישון. הוא כאילו פיתח התנגדות למיטה. הוא מוחה בעוצמות כל פעם שמכניסים אותו. אפילו שינת הבוקר והצהרים שהיתה נעשית בשתי דקות ועם חיוך לא מצליחה. כל יום אני פותחת את הבלוג ומחפשת את התשובה. אני מחכה לה מאוד.
משהו טוב אחד כן קרה: גם בלילה שראה אותי ולא את בעלי התינוק לא חיפש דווקא לינוק. הוא רצה שאחזיק אותי. מחה בשאגות ודמעות כששמתי אותו במיטה אבל, תודה לקל, מההרגל לאכול בלילה הוא נגמל. זה מאוד יפה, לא? בציוחד שהוא עדיין יונק ביום.
בלילות האחרונים שעשינו נסינות רבים להרדים אותא בין ביום ובין בלילה, קלטתי שאותה בעיה הייתה בחודשיים הראשונים וכן בגיל שישה, שבעה חודשים. הילד בקושי ישן. עצם העברתו למיטה לאחר שנרדם ביניקה הייתה הימור. לפעמים זה הצליח ולפעמים הוא התעורר. או שקיבל כבר את כוחו מכמה דקות של נימנום או ששוב התיישבתי להניק.
אני יודעת שעשיתי דבר גרוע שהרגלתי אותא לשינה מתוך הנקה. אני גם יודעת שאישה שיותר מחודש בקושי זוכה לשינה ארוכה ורגועה של הילד שלה לא עושה רק דברים חכמים. לפעמים היא מחפשת את המועילים. ומה לעשות, עם ההנקה זה עבד. עכשיו אני קולטת שבתקופה השלישית בחייו שעולה בעיית השינה אין לי את פטנט ההנקה.
מה עושים? איך מרככים את ההתנגדות שלומ לשינה? מאיפה היא קפצה פתאום? האם זה כבר רגרסיה בתהליך כל כך קצר? מה, פספסתי את הגיל הרך ללמד אותא לישון וזה אבוד? תמיד זה יהיה קשה?
אני חייבת להגיד שבבקטע של להרגיש שאני עושה לו דבר טוב אני כבר ממש בסדר. אנא, עזרה בדחיפות. לפחות עידוד. [הלילה האחרון היה שקט לחלוטין, אחרי השכבה לא קלה הילד ישן עד הבוקר. אשמח אם זה סימן לכך שהתשובה כבר מיותרת. לא הייתי סומכת על הנס הזה].

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

המשך התכתבות ישנה:

אני עונה למרות שאינני חושבת שאת זקוקה להצלה. את זקוקה להרגע ולחשיבה יותר גמישה. לא כל פעם שהילד מתעורר מוקדם/ מתקשה להרדם/ בוכה זה סימן שקורה לו משהו רע או שאת עשית משהו לא בסדר. נסי לחשוב הפוך. נסי לחשוב איזה הסברים נורמליים וטבעיים יכולים להיות לתופעות הכי משונות.בדרך כלל זה המצב.
הוא יכול להתעורר מוקדם כי שינה עמוקה ורצופה שווה יותר משינה לא רצופה.אם הוא מתעורר בשש אחרי שנת לילה סימן שישן דיו.
אם הוא בוכה חזק אולי צומחת לו שן, או משהו מציק לו, או שהוא עוד לא מצליח להרגע...כשהוא בוכה אין טעם לדבר ולשיר יותר מדי. תנו לו לבכות.היו רגועים. שדרו שהכל בסדר. עכשיו ישנים! בכי הוא לפעמים פורקן. כמו סיר לחץ, צריך לתת ללחץ לצאת.
חיזרו שוב ושוב על אותו תהליך: השכיבו אותו במיטה שלו. שירו לו שיר אחד או שנים. או אולי סיפור קצר.הנחו אותו לישון ("מי חמוד. עכשיו הולכים לישון..." ) וצאו מהחדר. אם הוא בוכה הישארו עוד קצת וחיזרו בנחת על ההנחיה "עכשיו ישנים.ששש.." במאור פנים ובלי להלחץ. אם הוא בוכה מאד חזק ובמשך הרבה זמן (בין עשר לעשרים דקות) את יכולה לקחת על הידיים, להרגיע, ושוב לנסות להשכיב.. היו ממוקדים על התהליך ולא על התוצאה. בכל דרך יש עליות ומורדות. זה רק סימן שאנחנו בדרך הנכונה. בסוף הוא יבין. ככה זה ילדים!
חלי,אנחנו נוהגים לענות שלוש פעמים בתקווה שזה יועיל. נשמח מאד לשמוע ממך. אבל אם את צריכה עוד יעוץ בנושא הזה אולי כדאי לפנות לעזרה פנים אל פנים. בהצלחה!

אנונימי אמר/ה...

המשך התכתבות ישנה:

תודה גוני על התשובה המהירה והבהירה. אני מאמינה שהיא תעזור לי. אשמח לשתף אותכם בסיום התהליך [בלי לבקש עוד עזרה].
תודה רבה

אנונימי אמר/ה...

המשך התכתבות ישנה:

זהו גוני, הפעם זה תודה ענקית.
היכולת לישון לילה שלם היא דבר ענק, אבל הוא רק חלק מהמתנה שקיבלתי ממך.
בזכות ההרגעה וההבנה שהתינוק כבר מסוגל ללמוד להרגיע את עצמו, אני מסתכלת עליו היום כהרבה יותר חזק ומסוגל. והוא פשוט מגיב בהתאם. הילר זינק בהתפתחות עצמאותו הרגשית. מדהים. הוא למד להסתדר לבד בכל כך הרבה מצבים אחרים [טכניים ורגשיים]. אין לי ספק שבזכותך אני שחררתי והאמנתי בו.
המון המון תודה

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

המשך התכתבות ישנה:

תודה על הכרת התודה.
אני עזרתי לך ואחר כך שחררתי והאמנתי בך, ואת עשית אותו דבר לבנך. לעזור ולהניח לזולת לעזור לעצמו...כל פעם מחדש, בענין חדש,בנושא אחר.
את מוזמנת לשוב ולקבל כח ועצות
בברכה
גוני.

אנונימי אמר/ה...

שלום גוני וחלי,
אני פשוט חייבת לכן תודה גדולה על ההתכתבות הזו, הישנה שאילולא היא לא הייתי מעיזה לעשות את זה לבני בן ה11 חודש ולהיות בטוחה וחזקה שאצליח ובאמת להצליח (מה שלא עשיתי בחמישה הקודמים!!)
ועוד שהוא בלי מוצץ...
רק תודות!

אנונימי אמר/ה...

שלום לגוני ולכולם,
אני מרגישה שיכות אישית לבלוג הזה.
למדתי אותו לא בקלות. מה שאני יכולה להוסיף לכם עכשיו זו תקווה-
התינוק שלי היה קשה בעיניני שינה מאז שנולד. באמת לא הייתה לי את המודעות שזה משהו שהו אצריך ללמוד. וכשהתחלתי לקלוט נכמרו רחמי עליו כשמחה. והוא הו הו מחה!
כך שעד ההתכתבות המוזכרת הו אנזקק לי להירדמות. וזה הרבה פעמים היה בכל שעתיים בלילה.
היום, הילדון הולך לישון במיטה שלו, טקס קצר ולילה טוב. לפעמים הוא מוחה ובוכה ולפעמים פשוט שם את שראש. גם כשהו אלא רוצה שפת הבכי מאוד ברורה: 'הייתי רוצה עוד לשחק ולהיות ער'.
בהתחלה נדנדנו אותו במסירות, לאט לאט פחת הזמן והיום הוא נרדם לרוב בכוחות עצמו.
והכיף הגדול- הוא ישן עד הבוקר ברצף. במתיקות. קם שמח ומדבר לעצמו במיטה.
מה שאני רוצה לומר שגם בגיל שנה פלו סעוד אפשר לקנות הרגל כזה בצורה מעולה ולמרות העבר ההפוך.
לילה טוב, תרגעו,
כמו שגוני אמרה: בטוח הוא ילמד.
חלי.

הימן אמר/ה...

שלום,
שאלה טכנית: התגובות כתובות כרשימה אנכית קטועה באמצע מלים.
האם זה מופיע כך אצל כולם?
לאה.

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

זה דפקט של התוכנה המארחת של הבלוג, כנראה בגלל שהוא בעיברית.
הפתרון הזמני הוא לעשות "REFRESH" (קליק ימני בעכבר ובחירת הפעולה) פתרון קבוע יותר מצריך למצא משהו שיודע לתכנת.

אנונימי אמר/ה...

שלום גוני,
אני פונה בעניין אמא תעירי אותי לקראת השנה החדשה.
בני בן ה13 התחיל ללמוד בישיבה. קשה לו מאוד לקום בשעה שש. [הו אישן כשבע שעות]. הוא דווקא לוקח אחריות על העניין אבל ממש לא קל. מה את אומרת?

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"אמא תעירי אותי"
ילדים הם יצורים מלאי שמחת חיים, אנרגיה ואופטימיות מהרגע שהם קמים בבוקר ועד שהחופש הגדול נגמר. אולי זו הסיבה לכך שבנך מתקשה לקום בבוקר. הוא מוכן לקחת אחריות בערב, אבל בבוקר זה מרגיש קצת אחרת. בנוסף, מנגנון השינה עובד על חלבונים שנכנסים ויוצאים מתוך תאים מיוחדים במוח {ממש כמו שעון חול}. לוקח זמן עד שפעולתם מתעדכנת בהתאם ללוח זמנים חדש. לכן העיקביות כל כך חשובה בכל מה שנוגע להרגלי שינה. היו סבלנים, את ובנך. שתפי אותו במידע הזה. סכמו יחד על שיגרה קבועה: שעת שינה {עדיף קצת יותר מוקדם}, שעון מעורר בבוקר, תזכורת שלך אחרי רבע שעה..וכו. נהלו מעקב משותף איך זה מתקדם והאם מיום ליום יותר קל לו. אגב, השעון המעורר הטוב ביותר הוא מרובע, עם מסגרת, זכוכיות ורשת וקוראים לו חלון! אור יום משחרר במוח חומרים מעוררים. הקפידו להשאיר וילונות פתוחים.
נשמח להחכים דרככם ולשמוע איך הולך.
בהצלחה.

אנונימי אמר/ה...

שלום גוני ושנה טובה,
רציתי לשאול על ילד בן שנה.
כשהייתי בהריון היו הפרעות בקצב הלב שלו. הקרדיולוג נתן לי תרופה שוויסתה את קצב הלב שלו ןמאז פסקו ההפרעות. אחרי הלידה הוא היה במעקב ועם מוניטור אקרעי ביתי ברור לנו שקצב הלב היה נורמלי ואחיד.
אני רוצה לדעת אם יכול להיות קשר בין זה לכך שהוא ילד שלא כל כך יודע להרגיע את עצמו. כולל קושי להירדם?
בכלל עולים לי כל מיני דברים שקראתי על חשיבות המגע עם התינוק ותמיד אני מרגישה רע שבימים הראשונים הוא היה על הידיים שלי רק בזמן האכלה. אומנם היא לקחה כמעט שעה [פעם בארבע שעות], אבל מעבר לזה הוא היה מחובר למוניטור. האם פספסתי אצלו משהו לתמיד? מה בדיוק?
תודה רבה.

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"מרגישה רע"
תודה לאל, ילדים הם יצורים מתפתחים ומסתגלים ולא חפצים שאם הם נסדקים זה לתמיד. ילדים ששהו בפגיות ועברו התערבויות רפואיות קשות מתגברים על החסכים וצומחים להפליא.
אם את מחפשת גורם סביבתי שיכול להסביר את הקושי של בנך להרגע ולהרדם תבדקי האם יתכן שהוא מוקף בהרבה גרויים שמרגשים אותו יותר מידי. אפילו אהבה עודפת, חיבוקים ונישוקים יכולים להציף ולרגש.
נסו להרגיע את עצמכם ואותו, לאורך כל היום ובמיוחד לפני השינה. צמצמו חשיפה לטכנולוגיה (TV, מחשב, מוזיקה, מובילים מנגנים) עשו דברים לאט... בשקט.. בנחת.. "בסבלנות".. "שש"..
ובלי להרגיש רע. שימחו שיש לכם תינוק בריא עם לב חם ותוסס.

אנונימי אמר/ה...

שלום גוני,
הדברים שלך תואמים להפליא את מה שקורה עם הילד שלנו. כמעט בא לי לשאול 'איך ניחשת?'
קודם כל הוא מוקף מוביליים וצעצועים. הכל צבעוני וחזק. [זה בהחלט גם מעניין ומעסיק]. אחר כך אתוודה על חטאי ואומר כשהנקות התארכו הייתי יושבת מול סדרה וכנראה שגם הוא היה חשוף לגרויים. מה, יכול להיות שהייתי יכולה להסתפק בהנקה קצרה ואחר כך סתם לפנק את עצמי בסרט טוב?
לאחרונה ממש אנחנו מנסים ליישם את האמור כאן ולתת לו ללמוד להרגיע את עצמו, נראה איך זה יילך.
כל הידע הבסיסי הזה ממש מעשיר אותי וגם תודה על התקווה
שלום

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"כבר לא מרגישה רע"
רק אל תחליפי הרגשה רעה ברגשות אשמה. אשמה ואשפה מקומם בפח. הם לא מועילים לאף אחד. זה לא חטא לפנק את עצמך. זה אפילו לא חטא לחשוף ילדים לTV.זה פשוט לא רצוי. וכמובן שזה בר תיקון.

אנונימי אמר/ה...

הי גוני,
בלוג מעשיר כל כך מפתה אותי להנות ממנו גם. אז כנרא הילדה שלי הריחה את זה וארגנה לי שאלה.
ביתי בת השנה ושבעה למדה לצאת מהלול. זה אולי בשעה טובה אבל לא כל כך מוצלחת. במקביל היא מתעוררת לנו בימים האחרונים עם אור ראשון. ואז מנסה לצאת בעצמה. פעם היית החוזרת לישון בכאלו מצבים עד ל7, 8.
אני גם מרגישה פספוס כי היא הייתה יושבת ומתעסקת בלול עם משחק או ספר ולא בא לי לסיים ע םהעידן הזה בשבילי וגם בשבילה. זו היית האתנחתא מרגיעה.
שוו הלנסות ללמד אותה להישאר בלול למרות שיודעת לצאת. איך? ומה עושים לפנות בוקר?
מחכה לתשובתך,
אמא עייפה...

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"אמא עיפה"
בגיל שנה וחצי הם הרבה יותר ניידים אבל גם הרבה יותר מבינים. אם בעבר היה לה הרגל להשאר במיטה ולשחק (אפילו אם זה היה מחוסר ברירה) יהיה לכם קל להחזיר אותה לכך. ובודאי שווה.
כל פעם שהיא מטפסת החוצה מהלול החזירו אותה בליווימילולי קצר וחוזר על עצמו: "מי חמודה, מי נשארת במיטה, מי משחקת ייפה, מי מסתכלת בספר.. אבא ואמא ישנים..עוד מעט נבוא..". אין ספק שהיא תלמד. נשמח לשמוע מה קרה.
והלואי שתהיי פחות עייפה..

אנונימי אמר/ה...

שלום גוני,
עברו כבר די ימים כדי שאוכל לספר לכם איך הדברים קורים. ביומיים הראשונים הילדה פשוט קמה יותר מאוחר. כשביום השלישי שוב התחילה לבכות שמתי לב שאני מפחדת לגשת אליה ולהתחיל לנהל את ההשכבה מחדש. נזכרתי בך והחלטתי לקום. וראה זה פלא, הילדה קיבלה לטיפה על הגב והמשיכה ישון עוד יותר משעה.
לא כל הימים ממש כך. ביום אחד הי אנתלתה עלי. הרמתי אותה ואמרתי לה שעכשיו ממשיכים לישון. אמא ואבא ישנים. האח ישן. את רוצה לישון עם אמא במיטה [סליחה על העצלות והפשע] או בלול. ומה ענתה הילדונת? בלול. [לא במילים. בהתקרבות ללול].
אבל היה גם יום יותר מעצבן. הי אנשארה במיטה אבל לא ישנה. עם ספר.
בסך הכל אני מודה לך במיוחד. וכמובן, באמת, פחות עייפה.

אנונימי אמר/ה...

הי גוני,
מה דעתך על ללכת לישון [בלילה] עם ספר? יש לי ילדה בת שנה ושלושת רבעי. מאז שהיא התחילה לצאת לבד מהמיטה הספר מרתק אותה [תרתי משמע] למיטה. אחרי איזה רבע שעה היא נרדמת.
זה אומנם קצת קילקל את הטקס הידוע אבל עובד טוב. כדאי להמשיך?
תודה

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

את שואלת מה דעתי?
אני חושבת שכל מי שקרא מה שכתבת מתמלא קינאה.
אני מאחלת לכם שזה ימשיך.
לא הבנתי מדוע זה בא על חשבון טקס הלילה טוב הרגיל? אפשר לחבק, לשיר, אפילו לספר לה סיפור, ואז לתת לה ספר מרתק (תרתי משמע).
מענין אותי, איך את מבינה מדוע הספר מרתק אותה? האם זה משהו שהיא רואה בבית? האם היא עושה כמו הגדולים?

אנונימי אמר/ה...

הי גוני,
אני מתחילה להעריך את זה.
היא חיה בין אחים גדולים בפער משמעותי. אולי היא אכן רואה הרבה את המבוגרים עם ספר.
שמתי לב שהיא מתעניינת בשתי דברים: אחד- הפרטים של הציור. הגלידה הפיצפונת שנועם קיבל בספר את זה. וכך כל פרט קטן. היא שקועה בלראות אותם.
דבר שני- היא אוהבת את הסיפור. היא רואה אוטו בספר וכביש ואחר כך ברחוב אומרת כביש, לא! היא יודעת בדיוק איזה ספר היא רוצה [דובי לאלא/ את זה/ כביש].
רק שיהיה ברור שחוץ מהספרים היא שובבה מדופלמת.
מעניין איך את תסבירי את זה עכשיו. אני אוהבת את האור שאת שופכת על הקטנים האלו.

אנונימי אמר/ה...

לגוני ושרי שלום
בני בן ה 5 הוא ילד סנדוויץ, יש לו אח בן 7 ואחות בת שנה. הוא ילד אהוב ושמח, הבולט בקסמו בכל מקום בו הוא נמצא.לאחרונה הוא חושש שלא אבוא לקחת אותו מהגן, חושש שאבא לא יחזור מפני שקרה לו משהו, או שאחיו לא יחזור מהחוג, ברגע של שקט בבית הוא מיד מחפש אותי ואומר חשבתי שהלכת.
עד כה הוא היה ילד מאד נח בשונה מאחיו. אנחנו מנסים להכיל ולהרגיע אומרים שאנחנו מבוגרים אחראיים, שתמיד נחזור, שתמיד יהיה מבוגר שישמור עליו, תמיד נודיע על איחור או יציאה מהבית, ואף הסברנו לו שיש חוק במדינה שאומר שהורים חייבים להשגיח על ילדיהם... נודה להסבר ורעיון לפתרון (איזו מנטרה מנצחת) תודה מראש

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"מנסה להכיל"
המשאלה שלך ל"מנטרה מנצחת" בודאי מבטאת הנאה ממנטרות קודמות. אבל לא די במנטרה כדי להסיר דאגות. משהו, לאחרונה , מדאיג את הבן שלכם יותר מקודם. אולי מישהו נסע, נעלם לו? אולי משהו שהוא שמע שקרה לאחרים? אולי משהו שניסיתם להסתיר ממנו? אולי חלום שחלם? בגיל 5 , בגלל התפתחות הדמיון, ילדים חוששים מכל מיני תרחישים.. אם תצליחו להבין מה עורר את הפחד יהיה לכם קל יותר להרגיע אותו. בכל מקרה המשיכו להרגיע אותו ולידע אותו כאשר אתם הולכים ואין ספק שהוא יתגבר.
רוצה רעיון חביב?
בפרידה בגן הקדימי אותו והרגיעי ביוזמתך: "אולי אני לא אחזור? אולי אני אשכח? אולי יקרה לי משהו? ..מה פתאום! לכל בעיה יש פתרון ולא צריך לדאוג!"
ואין צורך להתלות בחוקי המדינה. אני בטוחה שהדאגה שלכם לבנכם אינה תלויה בשום חוק.
קראי את הבלוגים בנושא פרידה.
נישמח אם תעדכני אותנו.

אנונימי אמר/ה...

גוני ושרי שלום,
אני נהנת מאוד מהבלוג היפה והמעשיר שלכן

בתי בת ארבע חודשים ויש לי כמה שאלות שקשורות אחת לשנייה באופן מסוים.
רציתי לדעת מה לדעתך הוא סדר יום מומלץ לתינוק בגיל כזה?
היום יש לנו טקס של אמבטיה לפני שנת לילה בשעה קבוע פחות או יותר, אך מלבד זה היא יונקת לפי דרישה ואני מרדימה אותה כאשר היא מפגינה סימני עייפות.
עד לא מזמן זה עבד טוב, אך לאחרונה אני חשה שהיא זקוקה למעט יותר סדר במהלך היום, שיאפשר לה אולי לישון ולאכול טוב יותר. העולם נהייה הרבה יותר מעניין והיא מתקשה לישון ולאכול(או לפחות זו הפרשנות שלי) שאלה נוספת היא לגבי הרגלי השינה. היום ביתי ישנה לידינו במיטה, והמיטה שלה מיותמת מרבית הזמן.
אני מוצאת את זה נח מאוד שהיא ישנה לידי, אני רגועה וההנקות בלילה קלות בהרבה מאשר אם הייתי צריכה ללכת לחדר אחר.
שאלתי היא מתי היית ממליצה בכל זאת להעביר אותה לחדר משלה , ומה החשיבות בשינה נפרדת מההורים?
ועוד בנושא השינה רציתי לשאול מתי כדי להתחיל ללמד אותה להירדם לבד ומה כוללת הירדמות כזו. היום היא נרדמת על הידיים שלי. בלילה בדרך כלל תוך כדי יניקה ובמשך היום אם או בלי מוצץ.
תודה רבה

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"אני חשה"
חצי השנה הראשונה לחיי התינוק היא גם חצי השנה הראשונה לאמהות.את ובתך לומדות להכיר, לקרוא, לחוש ולבטוח זו בזו.
בתקופה זו מה שטוב לאמא, בדרך כלל, גם טוב לתינוק. התינוק נעזר באמא כדי להרגיש טוב בעולם ולארגן את התנהגותו.כשאת רגועה גם היא רגועה. כשאת מרגישה בטחון גם היא מרגישה בטחון. כשאת מרגישה שאולי צריך קצת יותר סדר, קרוב לודאי שלזה היא זקוקה. לזה נועדה חצי השנה הראשונה- ללמוד לסמוך על תחושותיך!
עם תום חצי השנה הראשונה, ובמיוחד מגיל 8-9 חודשים חשוב להתחיל להקנות הרגלים,ובין השאר להסדיר את נושא ההרדמות. אחרת הילד מתחיל להתעורר בתכיפות ולדרוש כל פעם שיחזור של האופן שבו הוא רגיל להרדם (על הידיים ותוך כדי יניקה..).
אינטואיציה בריאה (כפי שנראה שיש לך) וספר הדרכה טוב יתנו מענה לכל תהיותיך.
אין ספק שתהיי אמא נהדרת!

אנונימי אמר/ה...

שלום גוני
בתי המהממת בת שנה ומאז שנולדה אני מניקה אותה בלילה בשכיבה... כמובן שזה אומר שהיא ישנה איתנו במיטה, דבר שהיינו רוצים לשנות. בזמן האחרון אני ממש משמשת כמוצץ כל הלילה.
היא כבר הולכת לגן ושם נרדמת לבדה עם שפן ושמיכה.
אבל בבית היא רגילה לישון רק בשכיבה עם ציצי. התחלנו השבוע להרדים אותה בהנקה בישיבה ואז להעביר למיטה שלה. זה לוקח הרבה ניסיונות אבל בסוף נרדמת ואני מעבירה אותה למיטה שלה. אבל בלילה כשהיא מתעוררת אני לוקחת אלינו.
אני מאוד רוצה שהיא תלמד לישון לבד במיטה שלה כל הלילה ושלא אהיה היחידה שיכולה להרדים בלילה כשהיא מתעוררת.
אשמח לתשובתך

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"היחידה שיכולה"
כבר כתבנו הרבה בנושא. ראי , למשל, התכתבות בפוסט הנוכחי מאוגוסט.
כאשר מרגילים ילד להרדם תוך כדי הנקה הוא תובע את זה כל פעם שהוא מתעורר. בגיל שנה, כשהרצון מתחזק ונעשה יותר מודע, הוא רק נעשה יותר ויותר תובעני. וכגודל הציפיה כך גם האכזבה. יוצא שדוקא הורים שיוצאים מעורם לרצות את הילד מקבלים, לתדהמתם , ילד לא מרוצה.
קיראי את כל מה שכתבנו בנושא. עזרי אומץ. הפרידי לגמרי בין אכילה לשינה. לא אוכלים בחדר השינה. אחרי שהיא מסימת לאכול הכניסי אותה למיטה עם שפן ושמיכה. עשי טקס קצר, שיר או סיפור, אולי כמו בגן. אמרי לה בפשטות שעכשיו היא הולכת לישון כמו בגן ("מי חמודה! כל הכבוד!")וצאי מהחדר. אם היא בוכה הכנסי והרגיעי מבלי להוציא מהמיטה ("ש..ש..ש.. עכשיו ישנים..")ושוב צאי מהחדר. אם היא מתקשה להרגע קחי על הידיים אבל רק כדי להרגיע ואחר כך שוב השכיבי במיטה..
ואפשר גם לגייס את הבעל להרדים אותה באותה דרך. ככה היא גם תישן יותר טוב וגם תרויח אבא.
גם ילדה מהממת, גם כבר נירדמת לבד בגן - מה הסיכוי שזה לא יצליח?!
בהצלחה!

אנונימי אמר/ה...

הי גוני
ילדתי בת השנה וחודשיים (מדהים כמה מהכותבים על שינה הם עם ילדים בגיל הזה..) כבר לא יונקת. נרדמת לא בקלות אך גם לא בקושי יוצא דופן. בארבע בבוקר היא מתעוררת רעבה (למרות שאכלה א.ערב-לא ענקית- אבל ארוחה "של גדולים" עם בשר וכדו'. לא מכרחיים אותה לאכול-אוכלת כמה שרוצה ושותה בקבוק של כ120 סס סימילאק לפני השינה). אם נותנים מים ולא בקבוק היא פשוט תחזור ותקום כל רבע שעה, ותבכה ותבכה.. וגם אנחנו כמעט. שאלתי היא - אני יודעת שלא "אמורים" לאכול בלילה בגיל הזה. אבל איך אפשר להתווכח עם ילד רעב? האם להלחם במנהג הזה או לחכות שכשתגדל ותאכל יותר בארוחת ערב ואולי לא תרצה לאכול?תודה..

אנונימי אמר/ה...

שלום גוני,
יש לנו ילד מתוק בן 6 וחצי חודשים. מההתחלה הוא ילד רגוע חייבן ושמח בדרך כלל, אבל הלילות לא תמיד קלים.. עד לפני חודש בערך הוא היה מתעורר כל 3 שעוות לינוק ונירדם די בקלות אחרי זה (בד"כ נישאר במיטתנו לאחר הנקה בלילה). לפני חודש בערך התחילו להתווסף התעוררויות נוספות (עד כדי כל שעה כמעט) והלכנו ליועצת שינה פסיכולוגית מוסמכת.
היא הבירה לנו הרבה דברים מעניינים על שינת התינוק, תהליך ההרדמה, מנגנונים ביולוגיים והישרדותיים וכו'. כמו כן היא נתנה לנו סידרת המלצות על מנת לתת לילדנו הרגלי הירדמות ושינה טובים יותר.
בין ההמלצות היא אמרה לנו להרדים אותו במיטתו בלי מוצץ, ואם הוא בוכה אז לגשת ללטף (בלי להרים) לדקה ואז לצאת לדקה כך עד שהוא נירגע ונירדם.
שאילותינו:
1. האם עלול להיגרם נזק ריגשי כלשהוא מכך שכשהוא בוכה אנחנו לא מרימים אותו אלא רק מלטפים? האם לא עדיף להרים, להרגיע ולהחזיר למיטה? האין הוא זקוק לדעת שיש מי שירגיע אותו כשהוא במצוקה?
2. האם את גם ממליצה לנסות להתעקש על הירדמות ללא מוצץ? הוא ממש אוהב את המוצץ ונירדם בקלות בעזרתו.
3. האם יש להקפיד על תהליך ההרדמה גם בשינת בוקר/צהריים?
4. האם יש לבקש ממטפלת/סבתא להקפיד על אותו תהליך הרדמה ב"משמרת" שלהן?

תודה

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"כמעט בוכים"
(הורים לילדה בת שנה וחודשיים שנגמלה מיניקה ומתעוררת מוקדם בבוקר).
הצלחתם לגמול את ילדתכם, להרגיל אותה להרדם ללא קושי יוצא דופן ולא לאכול עד ארבע בבוקר. אני משוכנעת שאותו שילוב מנצח של אינטואיציה ושל חשיבה שמכוונת למטרה יעזרו לכם גם הלאה.
ככל שבתכם תיגדל היא תתעקש יותר ותבכה. לפעמים לא פשוט להחליט האם היא רעבה או שהיא פשוט רוצה את מה שהיא רגילה. ההחלטה אם להתעקש איתה או ללכת עם הרצון שלה מושפעת גם מהכח והיכולת שלכם להתמיד ברוח טובה.
בגיל של בתכם, כשלא בטוחים, עדיף להתאים עצמכם לילדה מאשר לדרוש ממנה להתאים עצמה אליכם.
חיזרו לספר ההדרכה להורים החביב עליכם. קיראו בו. ואחר כך תחליטו: להתעקש על מים או ללכת איתה?
תבחרו!

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"האם, האם, האם?"
(הורים לילד בן חצי שנה שרוצים דעה נוספת).
הכניסה להורות לפעמים מאד מבהילה. זו אחריות עצומה על משהו שמאד יקר לכם, תינוק חסר אונים שעוד לא יודע להסביר לכם מה הוא רוצה ומה הוא צריך.
קודם כל הוא צריך שתרגעו ושתאמינו שהכל יהיה בסדר. ברחבי העולם מליוני הורים מרדימים ילדים באין ספור דרכים. למה שאתם לא תצליחו?!
הלכתם ליועצת שינה וקיבלתם כמה רעיונות. עכשיו תתחברו לתחושת הבטן שלכם ותבחרו מה לישם ואיך: האם אתם רוצים לעשות בדיוק מה שהיא אמרה, או לישם בהדרגה את הרעיונות? את הרעיונות כולם או את חלקם?
נכון, אתם צריכים להיות שלמים עם מה שאתם עושים. אם תשמעו עוד ועוד דעות זה לאו דווקא יעזור לכם להרגיש את הבטחון הדרוש.
ואין צורך לדרוש מכל המטפלים בילד להשכיב אותו באותו אופן. ילדים הם יצורים גמישים. לפעמים, למזלנו, הגמישות הזו עוברת בירושה מהילד להורים...
אני ממליצה לכם לקרוא את התגובות של ההורים בבלוג ולראות שאתם לא היחידים שדואגים.
ואני בטוחה שגם אתם תמצאו את הדרך.
בהצלחה.

אנונימי אמר/ה...

הי, (ילדה בת שנה וחודשיים ואוכל בארבע בבוקר) רק רציתי לומר ש"ספר ההדרכה להורים האהוב עלינו" הוא.. אתן! ואכן העצה שלסמוך על התחושות שלנו, ולדעת להקשיב לרצון של ביתנו היא עצה טובה. אז תודה ותודה!

אנונימי אמר/ה...

הי גוני,
אני רוצה את עזרתך בהכנסת ילד בן שנתיים למסלול השינה אחרי שיצא ממנו לגמרי.
האמת, כשחשבתי להפנות אליך את השאלה וכבר הכרתי והשתמשתי הרבה בתשובותיך, חשבתי שאולי אין לי מה לשאול,אני צריכה להתחיל לעבוד וליישם. אבל לבסוף- החלטתי לתת לעצמי את ההזדמנות לראות את זה בעינייך. עוד חידוד ועוד חידוש תמיד מוסיפם ומרחיבים.
בקיצור- הילד שלי מגיל שנה וחודש ישן מצוין לילה שלם. הולך לישון בשבע ונרדם בכוחות עצמו: מדבר לעצמו, מפטפט עם החיות או מציץ בספר.
עשרה ימים הבית היה קצת מחוץ למסלול. בעיקר בנושא ההשכבה. כיום הוא יוצא מהמיטה ללא הפסקה. כבר כמה ימים שהענין לקח יותר משעה וחצי ברוטינה מטופשת של הכנסתי למיטה.
אולי תוכלי לעזור לנו באיך לומר לו את זה. איך לעשות את זה יותר יעל.
נודה לך מאוד.

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"מחוץ למסלול"
(ילד בן שנתיים עם הרגלי שינה שהשתבשו).
יתכן שעד שתקבלי את תשובתנו הוא כבר יחזור להרגליו הקודמים. העיקר הוא , באמת, לעבוד ולישם.
אם את רוצה להבין קצת יותר לעומק מה קרה, מה עובר לו בראש, וממה נובע השיבוש בשינה כדאי לשים לב למה שהוא מבטא.
מדוע הבית יצא מהמסלול? מה קורה כשאתם משכיבים אותו לישון? איך הוא מתנהג? מה הוא אומר? מהי ה"רוטינה מטופשת" עליה דיברת? מה אומר הבעל?
מידי פעם יש נסיגה בהרגלי השינה: בגלל שהילד גילה שאבא חוזר מאוחר ורוצה לפגוש בו/ בגלל שנעשה מודע לכך שהאחרים עוד לא ישנים/ בגלל הופעה של חלומות/ בגלל פחדים חדשים שעימם הוא מתמודד.. ועוד.
נסו לשער מה עובר עליו וכיתבו לנו. אולי יהיה לנו רעיון נוסף מה לעשות.
לילה טוב!

אנונימי אמר/ה...

שלום גוני ותודה על התשובה.
לצערי הרב הילד עדיין לא שקע עמוק בהרגל ובשינה.
מה שקרה היה תקלה בגנון שנגמרה בנס. הילד, סיפרתי עליו, בלע כדורי אלטרוקסין והתקשה להירדם מוקדם. ויתרנו לו שבוע. זה מה היה בגופו. הרופא המומחה עימו התיעצנו אמר שזה יכול לקחת שבוע עד שהגוף יתנקה.
עוד שבוע ניסינו ואז קלטנו שחוץ מהגוף גם ההרגלים השתבשו והתחלנו להירתם להחזירם למסלול.
גם הבעל כך אחז רק שזה היה נראה קשה להשגה ובעיקר אמא עמדה על הצורך בעקביות. החזרה משעממת למיטה בכל פעם.
כי אם לא החלטה זה התחיל להיות מעניין. הוא יוצא מהמיטה וקורא: 'בום!' אחר כך כשנכנס למיטה אומר: 'ברור!'. מסתובב ומדבר בשיא המתיקות. רץ באמוק בכל הבית. מופע בידור. ותאמיני לי התאפקנו והתעיפנו.
אולי בינתיים הוא גילה עוד דברים שקורים בלילה? אולי שכח איך נרגעים ונרדמים? זה כבר מתחיל להיות מוגזם. הוא יכול לצאת במשך שעה מהמיטה. הוא נעמד ויודע שחוזרים למיטה או מתישב ליד הצעצועים. מה עושים? מה אומרים? מ האפשר לדרוש ומה לא יעזור?
תודה רבה.
בתקווה ללילות יותר פוריים בקרב.

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"מחוץ למסלול"
(ילד בן שנתיים עם הרגלי שינה שהשתבשו, יוצא מן המיטה שוב ושוב).
מדברייך נשמע שלבנך טמפרמנט פעיל והוא אוהב ריגושים. השעה המאוחרת והחושך לא מספיקים כדי שהוא יכבה את המנוע. עם הגיל ילדים פעילים נעשים יותר פעילים. כדי שהוא יצליח להכנס למיטה ולא יצא ממנה הוא זקוק לכמה דברים: מסר יותר חד משמעי, להוציא יותר מרץ אחר הצהריים, להרגע מספיק זמן לפני השינה.
אפשר לעשות זאת בכל מיני דרכים. הנה מספר הצעות:
כשאתם משכיבים אותו אימרו לו בברור, מספר פעמים (לאחר טקס קצר ולא מרגש!) "עכשיו אתה נישאר במיטה ולא יוצא". הישארו ליד המיטה, שימו עליו יד כאשר הוא מתרוממם וחיזרו על ההוראה. כך שזה יהיה ברור! אחרי עשר דקות צאו מהחדר. אם הוא קם חיזרו לשבת, בלי לדבר יותר מידי, ולא לתת לו לקום. במשך היום תשננו "שינון חיובי": מי חמוד, מי לומד לישון יפה ולא לצאת מהמיטה". אפשר גם לשחק ולהדגים עם בובות.
בנוסף, השתדלו לצאת לפעילות גופנית והליכה אחר הצהרים, כדי שיוציא מרץ מיותר. אל תרגשו אותו ואל תציפו אותו בגרויים מיותרים (מוזיקה רועשת או מחשב וסרטים),בפרט לא כשעה לפני השינה. בשעה הזו כדאי לעשות אמבטיה, לספר סיפור (מרגיע!) ובשום פנים לא להשתולל. גע, גע, גע - להרגע! גש, גש, גש, בלי להתרגש! כבר אמרנו?
התמידו ותראו תוצאות.
אחרי שתישנו טוב,כתבו לנו.

אנונימי אמר/ה...

שלום גוני,
פורים שמח!
היום זה יום חג לנו. לא בגלל פורים, אל אבגלל שסוף סוף נכנס בנינו החמוד בן השנתיים למסלול השינה.
אנחנו ממלאים את שיעורי הבית בעקביות מאז השני לחודש.
החידוש העיקרי מבחינתינו היה העמידה החזקה והנוכחת בהנחת הראש על המיטה. הוא ממש בכה. התנגד ומה שנתן לי כוח להיות עקבית והחלטית היתה ההצעה שלך. בלילות הראשונים זה לקח יותר משעה. די מהר זה הצטמצם לחצי שעה. השבוע הוא עוד היה קם מידי פעם ועכשיו הוא חזר להניח את הראש כבראשונה- כמו בתקופה הטובה שכמעט שכעחנו ממנה.
עו דדבר שהרבה יותר הקפדתי עליו היה טקס השינה. 2 סיפורים שהוא בחר מתוך הספר האהוב עליו. והנה הנחת- היום הוא ניגש אלי בצהריים עם הספר. מבקש ממני לספר על הכביש, הכבשה. ואומר לי: אמא ספר, אחרי זה תלך לישון. הוא למד את הרוטינה. יש לציין שאני מספרת לו הרבה אבל אלו הסיפורים החוזרים לבקשתו כל לילה.
את הרעיון של השכבת הבובות במשחק הוא היה מיישם בעצמו: אומר להם עכשיו לישון. ברור. ושים ת'ראש. תקבל גלידה בשבת. אבל לבד זה לא בדיוק יצר שינוי.
מה שאני רוצה בעיקר לומר לך זה תודה גדולה. כשבעלי קרא את התשובה הוא אמר מרוב ייאוש: אולי בדיוק הפוך, אני יכול לכתוב טיעונים גם לצד השני. אמרתי לו: נכון. אבל הטיעונים שלך לא לימדו ילדים ללכת לישון ושל גוני כן.
ודבר נוסף- להורים- ע-ק-ב-יו-ת. התמדה. לא להתייאש. ילדים לומדים.
ושוב המון תודה!!!

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"חוזרים למסלול"
תודה רבה לך על העידכון ועל הרוח החביבה הנושבת ממנו. קראתי וחייכתי, וחייכתי, וחייכתי..
אני לא בטוחה שאני הייתי עומדת מול הטעונים של בעלך בכזו נחישות. אבל ביטחון של הורים, עקביות ויכולת לראות דברים באופן אוביקטיבי (ולא ויכוח של "בעד ונגד" או עוול נורא שעושים לילד ) הם מרכיבים בסיסיים בהורות.
העובדה שבנך שינן את ה"שיעור" מיוזמתו, במשחק, מעידה לא רק על ראש טוב אלא גם על כך שאת מאד משמעותית לו ומה שאת עושה משאיר בו הד כל כך נעים שהוא רוצה לשוב ולהדהד בו.
המשיכו לצמוח יחד ולהנות זה מזה.

אנונימי אמר/ה...

שלום גוני,
יש לנו טקס שינה ישן וחביב עם הילדים.שהם בת 18 ובן 13. נשיקת לילה טוב בכל לחי וכיסוי של אמא.
הבוגרים אוהבים את זה מאוד. אי אפשר לומר שזו נשיקה שכוהל חום וקרבה אבל היא סיום קבוע ובטוח ליום. כך אני ראיתי אותה. כמו סטאטוס קוו של אמירה אמירת שלום כשבאים הבייתה [שלא קשורה לאיכות הקרבה תמיד]. גם לא תמיד אני נמצאת וזה לא באמת שאני משכיבה. אבל אם חזרתי מאוחר כשהם במיטה, הם יכולים לקרוא לי: אמא, בואי...
יצא לי לדבר על זה עם חברה והיא נבהלה כמעט. זה היה נשמע לה מוזר או מתנק.
מה שהצליח ההחברה זה לעורר בי תהיות על בריאותו של הדבר. עד היום פשוט עשיתי אותו והיה נחמד וטוב. עכשיו אני קצת מבולבלת אם אני עושה להם דבר טוב. מה דעתך על העניין?

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

"סטאטוס קוו" יקרה
(האם להמשיך בטקס לילה טוב בגיל ההתבגרות)
שלא כדרכי אני עונה לך בשאלות:
האם המתבגרים שלך בטוחים בקשר בינך לבינם גם אם הרבה שעות עבודה מפרידות בינכם?
האם ברור להם שזה "בסדר" מצידך אם הם לא יבקשו את הטקס הזה בסופו של יום? שמותר ולא נורא להרגיש ריחוק מאמא ולא להפגין קירבה כל העת. הקירבה לא תיברח?!
האם המתבגרים שלך מספקים בדרכים רבות ואחרות את הצורך לקבל יחס "בגובה העיניים", כמו בין מבוגר למבוגר? או שהילדותיות וקבלת המרות של המבוגר נוחה מידי להם ולך ונשמרת בתחומים רבים?
מה בן הזוג שלך אומר?
בגיל ההתבגרות נערים ונערות ממתנים את הקשר עם הוריהם ולעיתים אף מורדים בו כדי שיוכלו להעביר את מרכז הכובד לעולם בחוץ. אולי לזה החברה שלך התכוונה. מה שהיה ישן וחביב פעם נישאר רק ישן. החביבות פרחה לה.
מצד שני,מה רע בחיבוק ונשיקה אם שני הצדדים נהנים?!

אנונימי אמר/ה...

לילה טוב גוני ושרי,
אשמח מאוד לקבל איזו הבנה על תהליך השינה של בני. נראה לי שהיא חשובה לי יותר מאשר הדרכה.
בני בן שנתיים ורבע. עד היום הוא הלך לישון בצורה קלה ונוחה כל יום.
אני חייבת רגע להפסיק ולהגיד שהרבה מזה בזכות כל מה שכתוב כאן.[אם את זוכרת הוא זה שבקש לסגור את הדלת וכך הוא אוהב ללכת לישון].
בשבוע האחרון הוא מבקש ממני להישאר לידו קצת. אני אומרת לו שאשב כמה דקות ואחר כך אצא. האמת שהוא מקבל את זה ואנחנו זורמים בשגרה החדשה.
אולי את מתפלאה מה אני שואלת. ובכן, בכל אופן מנדנד לי: ממה הוא מפחד? קרה משהו? וגם קצת חשש שלי שיהיה תלותי בזה.
ניסיתי לחשוב מה השתנה השבוע?
אולי הקיטנה החדשה? אולי, הוא הולך בשמחה.
אולי יום אחד שנסע עם אחותו מחוץ לעיר? אולי, אבל שם אמר ש'הבית טוב, הבית רחוק' כששכנעו אותו להתחיל לזוז ורצה להמשיך לשחק עם בני דודים.
אולי סיפרון חדש על ילד שפחד ללכת לישון? אולי, הוא באמת אמר לי [איפה המסדרון? לישראל, מהסיפור, יש מסדרון]. ונדמה לי שמאז יותר מזכיר חושך.
אולי משהו בגיל? מתחילים לפחד יותר, גם מחושך?
למה פרטתי את ההשערות והשינויים. כי רציתי להבין: יכול להיות שהילד יצמד אלי יותר למרות שמתמודד טוב עם השינויים והאתגרים. אולי בגלל התפקוד הגבוה הוא צריך איזה תדלוק צמוד יותר?
כי האמת שמתי לב לכמה דברים דקים שרצה אותי.
הרבה תודה

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"הבנה"
(ילד בן שנתיים פלוס שמבקש שישבו לידו לפני השינה).
כמה מרתק היה לקרוא את עבודת הבילוש שלך בניסיונך לרדת לסוף דעתו של בנך. כשאמא עושה את התהליך הזה, גם אם אינה משתפת בו את הילד,הוא מרגיש מורגש, מאמין שמעונינים להבין אותו וגם מספק רמזים.
יתכן שבנוסף לכל האפשרויות שמנית הוא הגיע לגיל שבו הפחדים עולים כיתה. במקום לפחד רק ממשהו לא נעים ומפחיד שקרה לו עצמו הוא מתחיל לפחד גם ממה שהוא שומע שקרה לאחרים. בזכות הדמיון שמתפתח ומרים ראש בלילה כשפחות פעילים הוא קצת יותר חושש. אל דאגה. זה זמני בלבד. עד שיגיע השלב ההתפתחותי הבא.
אם, בעתיד, תיראו שהוא מתחיל לתבוע שתשבו לידו שלא לצורך חיזרו לתפקיד ההורי המנחה: תנו הכרה לרגשות עודדו והרגיעו ותנו לו הנחיה ברורה - "עכשיו די. אתה שוכב לישון יפה".
לילה טוב!

אנונימי אמר/ה...

גוני שלום,
בני בן שנה ו-11 חודשים, מקדים מאוד את קבוצת הגיל בנושא שפה ודיבור (מדבר שוטף מזה מספר חודשים), אך יש לו בעיה אחת שמלווה אותנו מגיל צעיר, שינה.
אין לילה שבו לא מתרחשת סאגה סביב סיפורי השינה, אם זה בעיות בהירדמות (קריאות חוזרות ונשנות לחיבוק, קינוח אף, מים וכדומה), אם זה התעוררויות בלילה שנעות בין פעם אחת למספר רב של פעמים, ואם זה התעוררות בשעה מוקדמת (5 בבוקר) וסירוב לחזור לישון.
אנחנו מיואשים. יש לנו טקס שינה קבוע, שאף הותאם לאורך הזמן לגילו. כך שהיום הטקס כולל אמבטיה, סיפור, חיבוק ונשיקה ובשאיפה הליכה לישון. ניסינו את שיטת 5 הדקות, אבל הצרחות אינן שוכחות.
הוא ילד מאוד אינטיליגנטי וברור לי שהוא מבין, כי בבוקר לרוב הוא יודע להגיד שהיה לא בסדר. היום כששאלתי אותו למה בכה בלילה, אמר שהתגעגע אל אמא.
אשמח לכל עצה או הכוונה.
תודה.

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"מיואשים"
(בן שנתיים שמסרב לישון)
ברוכים הבאים לגיל שנתיים - הגיל בו ילדים מגלים את כוחם, מה הם רוצים ועוד יותר מה הם לא רוצים(קיראו גם את הפוסט "גיל שנתיים הנורא").
עצה טובה מורכבת בדרך כלל משני חלקים: עצות מה לעשות ומה לא לעשות. מכיון שלא כתבתם מה אתם עושים כשהוא רוצה מים, לקנח אף, חיבוק..וכשהוא מסרב לחזור לישון אני יכולה רק לנחש.. כשהצרחות נמשכות אתם מתקפלים בתקוה לשקט תעשיתי. נכון?
התחילו בשינון במשך היום: מי ילד טוב. מי הולך לישון יפה!, " מי ישן כל הלילה.." וכו.. הדגימו לו במשחק בובה למה אתם מצפים ממנו. כחלק מטקס השינה הקצר שאלו אותו אם הוא רוצה מים/ חיבוק/ קינוח אף.. עכשיו ולא אחר כך. כשהוא צורח חכו 5 דקות, הכנסו לחדרו, תנו הוראה ברורה לשכב, להפסיק לצעוק ("עכשיו ישנים. שים ראש על הכרית. יופי!. לא לקום. די לצעוק") בשקט, בנחת ובאסרטיביות. אם הוא ממשיך לצרוח צאו מהחדר וחיזרו שוב בעוד 5 דקות.. בבוקר החזירו אותו למיטה,הנחו אותו מה לעשות עד שתקומו. חיזרו על כך כמה פעמים.
כמו כל למידה - כל ההתחלות קשות. העיקר שזה ילך ויהיה יותר קל. אני משוכנעת שמאמציכם ישאו פרי.
נשמח לשמוע עדכונים.

אנונימי אמר/ה...

שלום גוני,
אמנם לא שלחתי שאלה בעניין הבן שלי, למרות שהייתי מוטרדת מאוד מכך שבגיל שנה הוא עדיין ישן במיטתי ונרדם אך ורק תוכ"ד הנקה.
לא הרגשתי שיש לי כח להיאבק כדי לעשות שינוי ונתתי לזמן לעשות את שלו.
הזמן לא עשה את שלו, וזה הפך להיות כבר מעיק ומתסכל.
קראתי את התכתובת הארוכה בעניין, התחבטתי מס' שבועות והחלטתי ללמוד מהטיפים המופיעים פה ומנסיונם של אנשים.
אחרי חודש וחצי קשה (!) ומייגע הבן שלי ישן בעריסה שלו בכל לילה, ובמשך 7/8 שעות לא זקוק להנקה.
יש לנו עדיין על מה לעבוד, אך אנחנו חייבים להודות.
הצלת אותי, את הבן שלי, את הזוגיות שלי, ועוד הרבה.. תודה רבה!!

אנונימי אמר/ה...

שלום גוני,

אנונימי אמר/ה...

שלום גוני ,
יש לנו 3 ילדים: בן 15.5 , בת 13.5 והקטנה בת 6.5.
את כל הטעויות שלא עשינו עם הגדולים עשינו עם הקטנה.
(יש לציין שהנקתי אותה עד גיל שנה וחודשיים) מגיל קטן היא הייתה נרדמת בסלון ואז היינו מעבירים אותה למיטתה, כדי שלא תפריע לגדולים להרדם.
מקריאה בבלוג אני מתחילה להבין את שורש הבעיה אבל לא בטוחה בפתרון.
הטעות שלנו שהיא עד היום נרדמת בעזרתנו, עם דגדוגים וליטופים ..כל זה בסלון, ואז מעבירים אותה למיטה שלה.
וכשהיא מתעוררת בלילה היא לא מצליחה להרדם לבד.
כשהגיעה לגיל שלוש עברנו דירה וכל אחד קיבל חדר נפרד, היא הייתה מתעוררת וניגשת אלינו, אני הייתי מחזירה אותה ומרדימה אותה בחדרה, כשהעייפות שלי הייתה מנצחת והיא לא הייתה מצליחה להרדם, בעלי היה מוותר ומתחלף איתה במיטה והיא הייתה ישנה לידי. כל עוד היא ישנה לידי היא לא מתעוררת בלילה. ואם כן, היא בודקת שאני לידה.
בשנה האחרונה אני מנסה יותר להתעקש שלא תעיר אותי, ומדברת איתה כל יום והיא מבטיחה, אבל שוב היא קמה בלילה (בין שתים לשלוש לפנות בוקר) מכל מיני סיבות, ומבקשת שאני אשכב לידה , לפעמים אני לא מצליחה להחזיק מעמד ונשכבת לידה ונרדמת עד הבוקר. לעיתים רחוקות כשהיא לא מעירה אותי ואולי בגלל שהיא הייתה עייפה מאוד, אנו משבחים אותה ומעודדים אותה.
ברור לי שבגלל שעבר כבר הרבה זמן, זה גיל מאוחד להתחיל ללמד אותה להרדם בכוחות עצמה.
אשמח לקבל ממך ייעוץ והכוונה.
בכל זאת כיתה א' בפתח, ואני אמא עייפה מאוד.
תודה


ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"מאוחר מדי"
(בת 6.5 שעדיין לא למדה להירדם לבד)
על זה נאמר: אף פעם לא מאוחר מידי ומוטב מאוחר מאשר אף פעם. הרדמות היא תהליך טבעי, בתך ילדה נבונה ואתם רוצים בטובתה. אם זה כך אין סיבה שלא תצליחו.
בחינוך לא פעם הרבה יותר קשה למחוק למידה מוטעית מאשר ללמד משהו בדרך הנכונה מההתחלה. אתם נדרשים לעשות את שני הדברים. התחילו ללמד אותה להירדם בכוחות עצמה. הכינו אותה מראש. נהלו אתה שיחה. אמרו לה שבעוד שבוע/ מיום ראשון היא תלך לישון במיטה שלה, לאחר סיפור ונשיקת לילה טוב. בלי לשכב לידה ובלי דגדוגים וכו'. הסבירו לה שאולי יהיה קצת קשה בהתחלה. שאלו אותה מה היא חושבת יוכל לעזור לה להירדם בכוחות עצמה. אולי לשכב ולהיזכר מה עבר עליה במשך היום. אולי לשכב ולשים לב לנשימה. אולי לשמוע מוזיקה שקטה. אולי לחבק בובה אהובה. אולי מדבקה או הפתעה קטנה בבוקר.. חזרו ושוחחו על זה במשך שבוע. בשיחות עזרו לה להבין את עצמה (למה חשוב לה שתשכבו לידה, וכו'). עזרו לה להבין מה אתם מרגישים, חושבים, מצפים.
וביום ראשון תעשו מה שאמרתם. תראו שזה יהיה יותר קל ממה שאתם חושבים.
אחר כך תמשיכו באופן דומה לגבי ההתעוררויות באמצע הלילה.
אחרי שתשנו טוב, חיזרו אלינו ושתפו אותנו במה שקרה.

אנונימי אמר/ה...

שלום ,
בני בן 6.6 .מאז שהוא קטן יש לו קושי להרדם. והוא מתעורר הרבה בלילות. היו לו פחדים ודיברנו על כך רבות . הוא כבר לא מתעורר מביעותי לילה והוא אומר שכבר טין לו פחדים ,אבל למעשה אין לו הרגלי שינה. בעבר היה ניכנס באמצע הלילה למיטתי. ולקח זמן עד שהרגלתי אותו לא לעשות כך. . .
אני חושבת שהוא סיגל לעצמו דרכים שונות להרגע כמו למשל:לישון דוקא ליד אחותו, ודוקא כשאני במטבח שמול מיטתו,.[ואלי בגלל שעדין לא נעלמו לגמרי הפחדים]ועדין לוקח לו הרבה מאד זמן להירדם .בימים האחרונים הוא לא נירדם לפני 10 וחצי בערב.הוא הרבה מקשיב מה עושים אחיו הגדולים ואיכפת לו להפסיד, כמו כן תמיד כשמגיעה שנת השינה,הוא ניזכר בעוד הרבה דברים שלא גמר .ניסינו ללמדו איך נירדמים [הרפיות וכו] ואחר כך העמדנו גבולות ברורים וכללים:לא לדבר עם האחות לא לקום לשכב בשקט וכדו אך גם כשעומד בכללים האלו לוקח לו הרבה זמן להרדם. מה עוד ניתן לעשות?
תודה רבה

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"קושי להירדם"
כבר עשיתם המון דברים נכונים ויפים שבוודאי יועילו אם תתמידו בהם מספיק זמן. יש כמה דברים נוספים שאפשר לנסות, אך בגדול הוא צריך למחוק למידה קודמת שנמשכה 6 שנים של הרדמות בנוכחות מישהו אחר. זה ממש לא פשוט. מה גם שהוא לא מעוניין לישון. יש לו המון סיבות לכך: יש לו עוד מה לעשות, קשה לו להיפרד ממכם ומהיום שחלף, הוא מקנא באחים ואולי יש לו גם מחשבות מטרידות..

האם בררתם איתו מה עובר לו בראש מהרגע שהוא נישכב? בגיל 6 מחשבות על סכנה, מוות, גנבים.. עלולות לבוא לבקר בדיוק כשהעיניים נעצמות. הם כבר מספיק גדולים וחכמים לדעת שזה שהם פוחדים לא אומר שנשקפת להם סכנה. אבל המחשבה עצמה לא נעימה ומרחיקה את השינה.
עשי אתו שיחה. נסי לברר מה קורה לו. הביני ללבו ולקושי שלו להירדם. תני מילים למה שהוא מרגיש..נסי לשתף אותו בניסיון לפתור את הבעיה, לשמוע מה הוא מציע. אם יש צורך תוסיפי כמה רעיונות משלך. לילד בן 6 אפשר להקריא סיפור בהמשכים (לא מותח מדי) ואחר כך להציע לו לעצום עיניים ולשחזר את מה ששמע. אפשר ללמד אותו לספור בלב, לשים לב לנשימה (איך הבטן עולה ויורדת), או לשיר לעצמו שיר מסוים שוב ושוב... עד שגלי הערנות יתחלפו בגלי שינה.
כמובן שהפסקת פעילות מרגשת שעה וחצי לפני השינה, שקט וחושך מסביב הכרחיים. בעידן הפעלתני, הרעשני והמואר בו אנו חיים כבר שכחנו שמה שגורם להפרשת המלטונין (הורמון שמאותת למוח שהגיע זמן לישון) זה הלילה שיורד ומביא בכנפיו חשכה, שלווה והפסקה של כל העשייה. האם יש אפשרות לכבות את האורות בבית ולהסות את האחים עד שהוא נירדם?

שינה מתוקה לכולכם.
ספרי לנו מה עזר.

אנונימי אמר/ה...

שלום
אנחנו הורים אומללים שלא ישנים טוב בלילה... הילדונת בת שנה וחצי ומאז ומתמיד היתה מתעוררת בלי סוף בלילה והיינו צריכים להרדים אותה במשך זמן ארוך, כך שלא ישנו כמעט בכלל... לפני מספר חודשים נסענו לחו"ל והיא התחילה לישון איתנו והרי זה פלא היא קמה הרבה פחות וגם כאשר קמה הייתה מקבלת בקבוק מים ונרדמת מיד. המצב כרגע הוא הרדמות קשות בד"כ (בין חצי שעה לשעה וחצי) והתעוררויות אבל הכי קשה לנו שזה במיטה שלנו והיא ממש נראית חרדה מהמיטה שלה (ניסיתי להכניס אותה לשחק קצת במשך היום והיא הסתכלה על מיטת התינוק שלה בבהלה ולא הסכימה להיכנס).
אין לנו ספק שאנחנו רוצים שינוי וההתלבטות שלי האם לנסות להחליף לה מיטה וללמד אותה לישון בחדר עם אחיה במיטה משלה או להתעקש על מיטת התינוק? היא די גדולה פיזית.
תודה וחג שמח!
ציפורי הלילה

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"אומללים"
(בת שנה וחצי שמתעוררת בלי סוף, ומפחדת מהמיטה)

מה אני יכולה לומר לכם שעוד לא כתבנו?
המקרה שלכם מדגים באופן מדהים כיצד האופן שבו אנחנו מרדימים את הילד בראשית השינה משתחזר כל פעם שהילד מתעורר באמצע הלילה. היא רגילה להירדם רק בעזרתכם ובנוכחותכם ותובעת את זה כל פעם שהיא יוצאת ממעגל השינה. כשהיא ישנה לצידכם הנוכחות שלכם קבועה ולכן, כשהיא מתעוררת באמצע הלילה, היא פוקחת עין, מסתובבת וממשיכה לישון. כפי שכתבנו בפוסט כמה שאתם יותר עוזרים היא יותר תלויה בכם ויותר אומללה, כמוכם.

בגיל שנה וחצי מנגנוני הלמידה משתכללים. ילדים לומדים וזוכרים שבמקום מסוים היה להם טוב ובאחר רע. הם מתחילים להימנע ממה שגרם להם להרגיש רע ולתבוע את מה שעשה להם נעים, ללא הבנה של סיבה ותוצאה וללא ראיה לטווח ארוך. באופן זה הבת למדה להימנע מהמיטה שלה. המיטה מתקשרת אצלה עם בכי ממושך, מאבק ארוך ומייגע וקושי להירדם. אני לא חושבת שהיא פוחדת מהמיטה. היא פוחדת ממה שיקרה במיטה. וזה יקרה גם במיטה חדשה, אם לא תקבלו החלטה ותהיו נחושים ללמד אותה להירדם בכוחות עצמה, כפי שהנחינו בבלוג.

קראו כל מה שכתבנו בנושא וגם את השאלות והתשובות להורים. קבלו החלטה נחושה.
פנו להדרכה אם אינכם מרגישים שיש לכם מספיק כוח לעשות זאת לבד. האהבה הרבה לילדה והרצון לגונן עליה מחלישים אתכם.
עשו זאת באיזה מיטה שתרצו. מה שיעזור לכם להיות חד משמעיים. מבחינתה, לא ניראה לי שזה משנה כל כך.

אני מאמינה שתצליחו. ממש כמו שהצלחתם עם האח.
ככה תוכלו להפוך מציפורי לילה לציפורי אהבה.

ספרו לנו איך הולך.

אנונימי אמר/ה...

גוני שלום,
אני מאוד אוהבת את הבלוג שלך ושל בתך , שלחתי לינק שלו לכמה חברות.
רציתי להתייעץ איתך לגבי הבן שלי . הוא בן שמונה וחצי כמעט תשע. בזמן האחרון, במשך כשלושה שבועות, יש לו סיוטים בלילה. הוא מתעורר מפוחד וקשה לו לחזור לישון.
אנחנו נותנים לו לישון קרוב אלינו בסלון, מרגיעים אותו כשהוא מתעורר מבוהל. דברתי אותו על החלומות שלו (בבוקר או בצהרים). יש בהם הרבה מפלצות, דמויות עם כוחות אופל, כוחות רעים, חיפושיות ענקיות שטורפות, אדם שנשרף, איש אש שאוכל ובולע את כולם, בלתי מנוצח. הבוקר הוא ספר לי שבלילה חלם שאנחנו מנסים להרוג אותו.
הוא ישן עם בובות שהוא אוהב, עם חרב ליד המטה. דברתי איתו על כך שיש לו כוחות ומהכוחות שלו החלומות שלו מגיעים. מתוך עצמו. הצעתי שעם הדמיון המפותח שלו יהפוך את המפלצות לגמדים. הוא הציע לעשות איתן בחלום הסכם שלום. אבל זה לא עוזר. הוא הסביר לי יפה שבחלום אין לו שליטה כמו שבסרט אין לו. זה מתחיל לרוץ והוא לא יכול לעשות כלום.
הוא קרא ספר "פרסי גקסון" והחלטנו שיפסיק מפני שזה מפחיד אותו. הוא אמר שהיה רוצה לישון עם אחת האחיות שלו בחדר. קשה לו לישון בחדר לבד. הן לא מעוניינות. בנות 12-14.
אני מוטרדת שאני לא מצליחה לעזור לו ולנו. אנחנו כבר עייפים מלילות עם פעילות, למרות שבלילה כשהוא מתעורר משכיבים אותו מיד ובלי דיבורים. רק יושבים לידו עד שהוא נרגע או נרדם.
בכתה הוא בסדר גמור. יש לו חברים, חוגים שהוא בחר ואוהב.
אשמח לשמוע אם יש לך רעיון איך לעזור לו.

ילדים זה לא צחוק אמר/ה...

ל"עיפים" שלום
(בן 9 שמתעורר מסיוטים)
אתם מתמודדים יפה וכבר הבנתם שהספר גולש לו לתוך החלומות. הנה כמה תובנות נוספות:
בלילה, עם בוא השינה המוח, כמו בסגירת מחשב, סוגר את החלונות השונים. הוא אף פעם לא מכבה את עצמו לגמרי. אם חשוב לנו לשמוע תינוק שמתעורר אזור השמיעה רק ינמיך ווליום. אזורים שהיו פעילים מאוד במשך היום לא כבים לגמרי וכשהם ממשיכים לעצבב מופיעים חלומות עם שאריות מהיום שחלף. חלומות על העבודה, או ספר/ סרט/ או משחק מחשב שראינו במשך היום ורישומו עלינו נישאר. אם בנכם משחק משחקי מחשב דמיוניים או עסוק במבוכים ודרקונים יש סיכוי שהתכנים הללו מוצאים את דרכם לחלום.
סביב גיל 9 חלים עוד שינויים שמערערים את ביטחונו. ילדים מתחילים להתעניין בעולם הרחב מבלי שתהיה להם חשיבה הסתברותית בשלה. בגלל זה החרדה הכללית שלהם עולה. גם ההסתמכות המלאה והאוטומטית על ההורים מתפוגגת. הם מבינים שההורים לא כל יכולים ולא חשים מוגנים ושמורים בנוכחותם.
כמובן שיכולות להיות סיבות נוספות לעליה של חרדות.
מה שעשיתם עשיתם ברגישות ובתבונה. צמצמו כל עיסוק שמעלה את הפעילות באזורי הדמיון במוח. זמנית בלבד. כמו שאנחנו עוברים לתזונה קלה באופן זמני כדי להסדיר מערכת עיכול לא מווסתת. הקפידו במיוחד שעתיים לפני השינה, כדי שהמוח "יתנקה".
שוחחו עם בנכם ותנו למה שקורה פשר חיובי. זה סימן שהוא גדל ודמיונו מתפתח והמוח שלו מתחיל לזכור חלומות. הכול טוב. עכשיו הוא רק צריך ללמוד לעשות הכול במידה הנכונה.
לגבי השינה, לא נורא אם, זמנית, תשימו בחדר שלכם או של האחיות מזרן נוסף, שהוא יוכל לבוא בלילה ולהמשיך לישון שם, במידה והוא מתעורר מחלום רע. קבעו אתו נוהל ברור שיעזור לו להפריד בין חלום ומציאות (לקום מהמיטה, לגשת לשירותים, למטבח ולשתות משהו... לשחק עם לגו או בובה שהוא אוהב, אבל לא עם בובה אלימה ותוקפנית.. וכשהוא מרגיש שנרגע, לחזור לישון) ורק אם הוא מתקשה להתמודד להעיר אתכם. וכדאי להוציא את החרבות והאלימות ממיטתו. אין בהם צורך. המפלצות אינן אמתיות.
היו בטוחים שבנכם וביתכם מוגנים ממפלצות. עוד כמה זמן וזה יחלוף.

הוסף רשומת תגובה

אתם מוזמנים להגיב ולשאול שאלות