עברנו! לחצו כאן לאתר החדש

1.11.2011

הדפסלהדפסת הפוסט

התמודדות עם פחדים- אש ותמרות עשן


אנונימי אמר:
לערבובי הדמיון שעברו על בני בן השנתיים וחצי לא הייתי קוראת שקר, אבל הם הצליחו להדאיג אותנו מכיוון אחר: אני נכנסת למטבח ורואה את בני עומד על כיסא ליד השיש, גפרור בידו והוא מנסה להצית אותו.
בלי היסטריה אני אומרת לו: "זה מסוכן!” “ אתה זוכר מה קרה לילד ששיחק בגפרורים בסיפור?”. (בעבר הוא התלהב מסיפור על ילד שגרם לשריפה ולמד להיזהר מאש).
הוא עונה לי בשיא השלווה, שקוע בעולמו: "חלילה!” ואז מצביע על עצמו ואומר: "זה אבא" (בלי להניח את הגפרורים).
עכשיו, לכי תסבירי לו שהוא לא אבא...

ילדים זה לא צחוק אמר:
ל"חלילה"
(ילד בן 2.5 שמשחק באש)
לאש כוח אדיר לא רק להשחית אלא גם ללכוד את הדמיון, לעורר את היצריות ולתת ביטוי לרבדים קדמונים שבנו. אש מתקשרת עם כוח , עצמה, תוקפנות, גבורה וניצחון על פחדים.
נישמע שהאש מהפנטת את בנך מחד ומפחידה אותו מאידך. וככל שהוא יותר פוחד הוא גם יותר נמשך. יש ילדים כאלה. בעגה מקצועית זה נקרא תגובה קאונטר-פובית: תגובה הפוכה לפחד שמטרתה לנסות להכחיש את הפחד ולהתגבר עליו על ידי תרגול והתנסות. זו תגובה שמתאימה לילדים עם סף רגישות גבוה (כלומר לא רגישים מידי) ורמת פעילות גבוהה שעושים מהחיים ספורט אקסטרים.
חוץ מלהסביר לו שרק ל"אבא באמת" מותר להדליק אש ולא ל"אבא במשחק", כדאי גם לחשוב איך מציעים לו "תחליף דחף" - דרך לגיטימית לבטא את הסקרנות ולהתמודד עם החשש שלו. אולי אפשר לתת לו לשחק יחד עם אבא. די בקופסא קטנה עם חול וגפרורים מהסוג הגדול שמדליקים רק אותם ורק עם אבא כדי לתת מענה לדחפים הבריאים והבוערים שלו.
ליצרים , כמו למים, לא די לבנות סכר. צריך גם לתת מוצא, לתעל אותם.



אנונימי אמר:
ערב טוב,
יש לי ילדון מדהים, בן שנתיים וחמישה שספג הרבה מהאתר המקסים הזה.
אחד הדברים שלימדתי אותו (אחרי שלמדתי אני), זה להירגע. וזה עובד מצוין.
בתקופה האחרונה האוזניים שלו דרוכות והוא ערני ופוחד מהרבה רעשים. אחרי שאני מקשיבה ומבינה אותו אני מסבירה שהוא מפחד ומציעה לו: ”בוא, תירגע” והוא יוצא מזה. ניכר שהוא נרגע בנשימה ובתנועות הגוף שלו. זה מצחיק ונחמד. כאילו היה צריך איזו הכוונה לא להיבלע בפחד.
זה נראה לי טוב ויפה. עד השבוע האחרון:
ערב אחד ישבנו במרפסת ושמענו רעש של זיקוקים. הילדון פונה לאחותו הגדולה, צועק ופוקד עליה: ”תרגעי!!! תרגעי!!!”. הטון היה כל כך לא מרגיע שהתפוצצנו מצחוק. שאלנו אותו: "ממה?”. הוא ענה ברצינות: "היא מפחדת מהבומבה".
אני תוהה איך הוא קולט את ההרגעה ומה היא עושה לו? למה 'המראָה' שלי כל כך מפקדת ואפילו תוקפנית? איך את מסבירה את זה?


ילדים זה לא צחוק אמר:
ל"מראָה"
(בן שנתיים וחצי שמרגיע אחרים בצורה לא מרגיעה).
הסיפור חמוד.
הילד חמוד.
נחמד מאוד שאת משתפת אותנו.
כמובן שיכולים להיות הסברים שונים מדוע בנך מחקה את מילות ההרגעה שלך בטון תוקפני ומפקד. מעניין מה הם ההסברים שלך או של בעלך?
ההסבר הראשון שקופץ לראש באופן אוטומטי שהוא מחקה מישהו אחר שמפקד וצועק (ההסבר הראשון הוא לא בהכרח הנכון). בנוסף לו חשבתי שיתכן והוא צועק על אחותו לא לפחד כי הוא לחוץ מרעש הזיקוקים. הוא כועס עליה כי הפחד שלה מעורר עוד יותר את הפחד שלו. אולי הוא מאמין, כמונו שאם מרימים את הקול גם מאיצים את התהליך. ואולי בגילו היכולת לשלוט על עוצמת הקול והאינטונציה עוד לא טובה.
ומה עוד??

בנושא פחדים של ילדים קראו- הצילו זבובראיתי את פרעה
על הדרך בה הורים מפתחים תובנה לנפש של הילד קראו- להציץ לראש של הפשוש
עוד על פחדים של ילדים קראו: " הצילו זבוב"
על עיסוק של ילדים במוות קראו: "יום הזיכרון- יחס ילדים למוות"
כיצד להרגיע את פחד המוות שמופיע אצל ילדים קראו: "פחד מוות"
סימני פחד אצל ילדים ואיך להסביר ל על המלחמה – "מסבירים מלחמה"
איך מסבירים לילדים על המצב הביטחוני קראו: ״מצב בטחוני״
איך להתמודד עם המצב הביטחוני – קראו "צבע אדום"

23.10.2011

הדפסלהדפסת הפוסט

יחסים חברתיים- במחשב או להשתלב


עם הכניסה לכיתה א' ציפינו שבננו ירחיב את מעגל החברים שלו. הוא אף פעם לא היה מלך הרייטינג אבל האמנו שעם הזמן הוא ישתחרר ויפתח. לאחרונה שמנו לב שהוא מרבה לשחק לבד, לא מזמין אליו ולא נעתר להזמנות של אחרים. כשחברים מגיעים הביתה הוא פונה לשחק במחשב ולא מתמיד במשחק המשותף. מסכים למיניהם תמיד בעדיפות ראשונה אצלו.
אנחנו לא רוצים לנדנד או ללחוץ אבל חוששים שחבריו יפסיקו להזמין ולשתף אותו. עד כמה להתערב? האם יש מה לעשות? או שעדיף להניח לו ולקבל שזה האופי שלו
בכניסה לבית הספר התביעה להיות יום שלם חלק מקבוצה, מחברה חדשה, להתנהל בהתאם לנורמות חברתיות חיצוניות יכולה להיות מתישה. ילדים שונים זה מזה במוטיבציה שלהם להשתלב. ישנם אלו שבוחרים לכלות את כל כוחם ומרצם במאמצים להתיידד. מרבית התלמידים קושרים קשרים בבית הספר ואחר הצהריים מעדיפים לאסוף כוח ליום המחרת בחיק המשפחה. אחרים נמנעים ומתרחקים מחשש לקבל סירוב או לחוות דחייה. הם מתקשים להבין איך מישהו רוצה להיות חבר שלהם אם הוא לא מכיר אותם. הם עצמם רוצים חברים חדשים אבל רק כאלו שהם כבר מכירים. ילדים שמחוברים למחשב, לסמרטפון, לאייפד מתקשים לוותר על משחקים שהם מכירים ואוהבים בשביל לשחק עם חברים שהם לא מכירים במשחקים שהם לא אוהבים. ובכלל, למה להסתפק בידידים אנושיים אם אפשר להיות מוקף ביצורים וירטואלים  בעלי כוחות על.

יחסים חברתיים הם תוצאה של נטיות מולדות והשפעות תרבותיות וסביבתיות, כשלאחרונות תרומה רבה ומכרעת. יכולות חברתיות מתפתחות בהדרגה. בגיל הרך, פעוטות יוצרים מגעים קצרים, מהנים ולא מחייבים. הם משחקים בקרבת החבר ולומדים להתחלק בצעצועים וממתקים. בגן, הם משתפים פעולה בחיפוש אחר סיפוק ועניין משותף. חבר נתפס כמי שעוזר במשימות שלא ניתן להשלים לבד: משחקי דמיון, בניה, תחרות, מחבואים... בבית ספר עולה תדירות הקשרים עם חברים ויש תחושה של מחויבות ונאמנות. חברים מצליחים לראות דברים מנקודת המבט של השני, להתחשב בדעות וברצונות של האחר, להתגמש ולוותר, לעזור, לפרגן, להפגין חיבה וכבוד ולשמור על הדדיות ביחסים.

מיומנויות חברתיות אלו מתפתחות בתוך קשר ממושך עם מישהו אחר, מוכר וקרוב. תוך כדי המשחק המשותף נרכשים הידע, הכישורים הנחוצים, ההבנה לנפש של השני, המוטיבציה והביטחון העצמי. אם בנכם מרבה לשחק עם המחשב הוא ישכיל להיות ידידותי למחשב.
כשם שלא מניחים לילד לאכול ממתקים "כי זה הטעם שלו", אל תאפשרו לו לזלול טכנולוגיה "כי זה האופי שלו". הגבילו מחשב כמו שאתם מגבילים ממתקים: מעט, בזמנים קבועים, ורק אחרי הדבר האמיתי. שוחחו איתו. שאלו אותו לדעתו. שתפו אותו במחשבות, בציפיות ובהחלטות שלכם לגביו. תנו ביטוי ברור לרצון שלכם שהוא יזמין חברים ויתרועע. הזמינו חברים לבית באופן שגרתי, ספקו לבנכם הזדמנות לפתח קשרים במקום שבו הוא מרגיש הכי בטוח- בבית, ותיווכחו ש"עם האוכל בא התיאבון".

אי אפשר בבת אחת להפוך ל"מר ידידות", לומר: "מעתה אני מזמין חברים והולך למי שמזמין אותי". ילדים עושים צעד גדול בחיים בהרבה צעדים קטנים. עזרו לו בצעדיו הראשונים בחברה והוא יכיר לכם תודה על כך.
קיראו גם פוסטים קודמים בנושא:
"הוא הרביץ לי" "מציקים לי"על התמודדות עם יחסים חברתיים לא פשוטים והצקות.
"הכנה לכיתה א'"- על מעבר והסתגלות לכיתה א'.
"אתה לא מקשיב לי"- על השפעות מחשב וטלוויזיה.
"קבלת החלטות חדשות"- על הכנסה של שינוי בחיים


2.10.2011

הדפסלהדפסת הפוסט

מה משמעות הסליחה ואיך מבקשים סליחה- פוסטים לכבוד יום כיפור


פוסטים מהעבר על בקשת סליחה ומה משמעות הסליחה. אין דבר יותר רלוונטי מזה לקראת יום כיפור.
כאשר הבן שלנו מתנהג לא בסדר או עושה מעשים שאין להם תקנה אנחנו דורשים ממנו לבקש סליחה. כשהוא מחסל את הממתקים או מלכלך ספר של אחותו- את הנעשה אין להשיב אבל אפשר, לפחות, לבטא חרטה.
משום מה הוא מסרב בתוקף לבקש סליחה, מנסה להתחמק בכל מיני דרכים. הנחנו שבדרישה זו אנחנו מקלים עליו ועל אחותו, אבל היא אינה משתפת פעולה. היא מעדיפה לוותר ולהתרחק מהזירה.
חשבנו שלדעת לבקש סליחה ולסלוח מיטיב עם כולם. האם אנחנו טועים?


רעיון הסליחה מבוסס על היכולת לראות שהאחר נפגע ועל אכפתיות ורצון אמיתי למנוע מהזולת צער ועלבון מיותרים. הסליחה משחררת את הנפגע ואת הפוגע מרגשות קשים ומאפשרת להמשיך הלאה מבלי להחיות שוב ושוב את הפגיעה. "סליחה" כמוה כטקס פיוס המאפשר לחיות בשלום עם מה שקרה. אין פלא שאתם סבורים שטוב וראוי לדעת לבקש סליחה ולסלוח!


ילדים חושבים בשחור ולבן. הם מניחים שרק מי שנהג לא כשורה צריך לבקש סליחה. בעולמם, רק מי שצודק סולח ורק למי שצודק סולחים. בקיצור - סליחה זה רק לצדיקים. הם עוד לא מבינים שבקשת הסליחה היא על עוגמת הנפש שנגרמת ולא בהכרח על המעשים. גם כאשר פועלים כשורה וללא כוונה רעה ההתנצלות היא על הצער שנגרם לזולת. מה הפלא שלגביהם סליחה זהה לפחיתות כבוד ופגיעה בערך העצמי. מהזווית שלהם כאשר הם מתנצלים הם הופכים את השני לצודק והם עצמם כנועים, טועים ומכאן שגם פחות שווים. 


בכדי להשיג את מבוקשכם התחילו בבקשת סליחה על פגיעה קלה שלא במתכוון. הדרך לסליחה על משהו יותר רציני מתחילה שם. אתם יכולים לשמש דוגמא לבנכם ("סליחה שלא עניתי לך, אבל הייתי באמצע שיחת טלפון". "סליחה שאני מפסיק אותך באמצע משחק, יש לך שיעורים"). ילד שחווה על בשרו את מגעה הרך והחומל של הסליחה ישמח לאמצה אל ליבו.
הפרידו בין רעיון הסליחה ל-"בסדר- לא בסדר". הציעו לבנכם לבקש סליחה תוך הסבר על רגשות הזולת מבלי לגנות אותו. עשו זאת לאחר שנרגעו הרוחות ("היה יפה אם היית מבקש מאחותך סליחה", "אולי תאמר לה שזה היה לא בכוונה"). נהלו את השיחה בארבע עיניים ולא בנוכחות האחות. אולי הרצון שלה להשלים עם האח חזק מהצורך שלה להעמיד אותו במקומו (ראה פוסט "מריבות אחים") . גם אם הוא איננו מבקש את סליחתה, אתם יכולים להציע לה לסלוח ולהתאושש כמה שיותר מהר מהפגיעה.


בכל מקרה, לבקשת סליחה תחת לחץ אין טעם.("תבקש סליחה או שאני יורה!"). לחץ ואיום מבטלים את הכוונה שבסליחה. אל תלחצו. יבוא יום והוא יגלה שהרבה יותר קל לבקש סליחה מאשר לבקש רשות ("סליחה שלקחתי את המכונית בלי רשות") ופשוט יותר לסלוח מאשר ללמוד לקח ("אני סולח לך שצעקת עלי") !




נימוסים, כבוד לזולת והתחשבות הם ערכים יקרים עבורנו. אנחנו חושבים לא מעט כיצד להעביר אותם לילדינו.
הם גדלים בתרבות ובסביבה שונות מאלה שאנחנו גדלנו , ומתנהגים בצורה שונה משלנו.
הבן שלנו לא שומר על לשון נקייה, מתחצף ופוגע בנו. אחרי התנהגות שכזו חשוב לנו שיבקש "סליחה". הוא אומנם מבקש סליחה, אבל יכול לחזור אחרי כמה דקות על אותן מילים או מעשים.
האם הוא מזלזל בנו או שהוא לא מבין אותנו? איך עוזרים לו להבין?


כאשר דורשים מילד לבקש סליחה מניחים שבעקבות הבקשה הוא יבין שפגע ברגשותיו של האחר וגרם לו צער. הכרה זו תמנע ממנו לשוב ולפגוע ובהמשך ילמד לבקש סליחה, מיוזמתו, כאשר יפגע בזולת שלא במתכוון.


עד גיל 4 היכולת להבין את הנפש של הזולת מוגבלת. וגם אח"כ ילדים לא תמיד מבינים כיצד הם פגעו באחר. הם לא מאמינים שהם יכולים לפגוע במישהו כל כך יותר חזק וגדול מהם. כשהם מתוסכלים וכועסים הם אינם מצליחים לראות בו זמנית גם את העלבון של הזולת. הם מבלבלים בין בקשת הסליחה לאקט הסליחה. הם אינם קולטים שהפוגע שוכח מהר את מה שהנפגע זוכר עוד הרבה זמן.
אם מכריחים אותם לבקש סליחה בטרם פיתחו יכולות אמפטיות הם רואים במילה "סליחה" קנס המוחק ומבטל את מה שהיה. אחרי שאומרים סליחה אפשר להתחיל הכול מחדש!


נסו לא לערב בין בקשת סליחה וגבולות. אם בנכם פגע בכם שימו לו גבולות ("ככה לא מדברים/ עושים", "דבר אלי יפה"). אל תדרשו שיבקש סליחה במקום לשים לו גבולות. אל תוותרו על דרישתכם גם אם הוא ביקש סליחה. אתם יכולים לעזור לו, בקיצור, להבין את עצמו ("אתה רוצה..."," אתה כועס...") ואותכם ("זה לא נעים...", "זה פוגע...") ולהציע לו פתרון איך כן להגיב. אחרי שהאירוע הסתיים וכולם נרגעו כדאי לנהל שיחה קצרה ולעודד בקשת "סליחה" בלי ללחוץ ("זה ישמח אותי/ זה יהיה יפה אם תבקש סליחה") כדאי להשתמש בצורת הבקשה- "אבא, תסלח לי" ולבדוק אם הילד מבין על מה הסליחה (בכדי שהילד יבין שמבקשים סליחה מאדם מסויים על מעשה מסויים). כדאי לסגור את המעגל באקט של סליחה, נשיקה או חיבוק.


חשבו על זה: יש אנשים, מאד מאד מנומסים, שמבקשים סליחה כל פעם שהם פוגעים באחרים- לפעמים אפילו מאה פעמים ביום. אל תעלבו מבנכם, ככה זה בני אדם.


27.9.2011

הדפסלהדפסת הפוסט

קבלת החלטות חדשות- תמורה בראש השנה


בראשית השנה קיבלנו יחד עם בננו מספר החלטות: שיתארגן בבוקר בכוחות עצמו, יאכל אוכל בריא, יקרא וישחק משחקי חשיבה. כדי לעודד אותו הבטחנו לו פרסים קטנים בסוף כל יום. בשבוע הראשון הוא שיתף פעולה. אבל ברגע שה"מבצע" מסתיים ולפעמים תוך כדי ה"מבצע", הוא מואס במה שהוחלט וחוזר לדפוסים הישנים. הוא אוהב את החיזוקים ומוכן להמשיך ולקבל אותם. הוא רק לא מתלהב מהתוכנית שצמודה להם. מה עושים כדי שהוא יתמיד בהחלטות שהוא מקבל


ראש השנה הוא חג נפלא. עם כניסת החג מתחילים לחשוב מה היינו רוצים לשנות, לעשות, לחדש, לתקן ולא מפסיקים לחשוב... עד צאת החג. ישנם גם אלה שבראש השנה נוחתת עליהם ההבנה שכלום לא השתנה מהשנה שעברה. הם נכנסים להלם, נשארים חסרי מעש ולא יוצאים מההלם עד ראש השנה הבא. אחרים יתכננו תוכניות, יכנסו לזמן מה למצב תודעתי חדש, ואחרי כן יזנחו אותן. אבל גם אם התוכנית אינה יוצאת לפועל במלואה היא מבהירה שמספיק עם השאננות, שעוברים למתכונת חדשה, שמתייחסים לעניין ברצינות ומצפים לשינוי.


כדי להצליח ולהתמיד, במקום לעשות רק את מה שאוהבים צריך ללמוד לאהוב את מה שעושים. לבנכם פשוט וטבעי לעשות את מה שהוא מכיר ואוהב. כשהוא מחסל מנה גלידה או משתרע ספונטאנית מול הטלוויזיה נכנסת לפעולה מערכת התגמול במוח ומערכות קדומות נוספות. לא נדרשת לכך אנרגיה מנטאלית והסיפוק הוא מיידי. כאשר המשימות שלפניו דורשות כוחות נפשיים והתגמול מגיע רק מאוחר יותר, ההנאה ממה שהוא עושה איננה אוטומטית. כדי שהוא יתארגן בבוקר על פי תכנית קבועה או יתלהב מפעילויות שדורשות ריכוז ולמידה יש לחבר בין מרכז התגמול ובין אזורים של חשיבה גבוהה ומודעת. ליצור קשר בין הנאה ומאמץ, בין תענוג ושליטה עצמית. זה מסלול חדש שקשה לסלול.

קבלת החלטות והפיכתן לחלק ממי שאנחנו כמוה כשיפוץ כל מערכת החשמל. אם עמדנו בהחלטתנו במשך חודש ההסתברות שנצליח גם הלאה היא 50%. אם התמדנו כחצי שנה הסיכוי יעלה לכ 70%. דרושים לפחות "תשעה ירחי לידה" כדי שההישג יתבסס. בתקופה הזו התבניות במוח משתרשות ועימן המחויבות להתמיד גם אל מול עומס, עייפות, לחץ, שחיקה והתרגשות. בתום שנה (ולפעמים יותר) הארגון החדש במוח מתקבע והדפוס החדש הופך עמיד בפני תהפוכות הזמן.

שימוש במבצעים ופרסים דומה לשימוש בגלגלי עזר. הוא מסייע ללחוץ על כפתור המוטיבציה, לתת את הפופּש הראשון, אבל לא יוצר שינוי פנימי ומחויבות. חיזוק, כמו תפוח בדבש בראשית השנה, עוזר להתניע. אחר כך צריך להמשיך ולנסוע עוד שנה שלמה. את התפוח מחליף הפרגון, ההתלהבות והעידוד.

הסבירו לבנכם שהפרסים נועדו לתת הכרה למאמץ שהוא עושה ואתם מצפים שיתמיד במאמץ גם כשהם יפסקו. נהלו עימו שיחות מעקב ומוטיבציה מדי שבוע (בזמן שמיועד לכך ולא "על הדרך"). הימנעו מציניות ונדנוד . הם מחזקים התעלמות במקום למידה, מקשרים דרישה חדשה עם רגשות שליליים ומצמצמים מוטיבציה. אם הוא מבטא קושי תנו הכרה לרגשותיו אך הפרידו בין רגשות ומעשים. אל תתקפלו.

מי ייתן שתהיה לכולנו שנה של צמיחה אישית. שנצליח להחליט מה לשנות ואחר כך נצליח לא לשנות מה שהחלטנו. מי ייתן שתפתח לנו דרך חדשה, הבנה עמוקה ותמורה בראש השנה.




22.8.2011

הדפסלהדפסת הפוסט

לקראת שנת הלימודים החדשה


באחד בספטמבר מתחילה שנת הלימודים החדשה, במעונות, בגנים ובבתי הספר. המבוגרים שבינינו נחלקים לשניים: כאלו שכל ראשון לספטמבר הוא היום המאושר בחייהם, כי כולם הולכים לבית הספר והם לא. באחרים כל תחילת ספטמבר מעוררת נוסטלגיה וגעגועים לתקופה יפה בחייהם כשחברים היו בהישג יד, החיים פשוטים וצפויים וכל מה שצריך כדי להצליח בחיים הסתכם בלהכין שיעורי בית וללמוד למבחנים.

אפילו שונאי בית ספר מושבעים מאחלים לילדיהם חוויה אחרת, מתקנת. רוצים להחזיר עטרה ליושנה. כדי לסייע במעבר מהחופש ללימודים כינסנו לינקים מפוסטים קודמים שעוסקים בנושאים רלוונטיים.

 ובשבוע הבא נעלה עוד פוסט בנושא הכנה לכיתה א'

11.7.2011

הדפסלהדפסת הפוסט

פעם כן... פעם לא...


קוראים יקרים.
החלטנו לשדרג את הבלוג ולכן לתקופת החופש נגיע "פעם כן" ו"פעם לא". זאת אומרת שאנחנו עדיין כאן כדי לענות על שאלות כל הזמן אבל נפרסם פוסט חדש פעם בשבועיים.
בין השאר השדרוג הולך לכלול גם את האפשרות לקרא את הבלוג באנגלית.
אנחנו מאד נשמח לקבל כל בקשה, הצעה, הארה או הערה וכל ביקורת ממכם בכדי שנוכל ליישם בבלוג החדש.

אנחנו מבינים שיש אנשים שכותבים שאלות והן לא מגיעות אלינו.
אחרי שרשמתם את התגובה צריך ללחוץ על כפתור "פרסם תגובה". לצערנו לפעמים צריך ללחוץ יותר מפעם אחת בכדי שהתגובה אכן תפורסם. חכו עד שאתם רואים את התגובה רשומה בתוך רשימת התגובות.
אנחנו מבטיחות שזה ישתפר יחד עם מבצע השדרוגים.

בכל מקרה, תמיד אפשר לכתוב לנו למייל: gony@saray-levin.com 

תודה מראש,
שרי וגוני.

23.5.2011

הדפסלהדפסת הפוסט

מה זה בן, מה זה בת.

בגן שליבו אני עובדתאחד הבנים כרוך אחר הבנות ומזדהה איתןאולי יותר מדיהוא מצייר כמוהן דמויות נשיות ולבבותמעדיף לשחק בפינת הבובות בתפקידים נשיים ולפעמים מבקש שיפנו אליו ויקראו לו בשם של בתאימו ספרה שבבית הוא מרבה להתחפשעונד תכשיטים ושם על ראשו מטפחות כאילו יש לו שיער ארוךלאחרונה הוא ביקש להגיע לגן מחופש לילדההאם לאפשר לואינני רוצה לדכא אותו אבל זה לא מקובל וגם מעורר מבוכה ולעג של ילדים אחרים.
נטייה מינית וזהות מגדרית אינם היינו הךהעדפה להראותלדבר ולשחק כמו בנות אינם סימן לנטייה מינית אלא לדילמה מגדריתמה אוהבים יותר דברים שאופייניים לבנים או כאלה שאופייניים לבנותלמזלנו שיגיונות ילדות אינם נבואות שמגשימות את עצמן.אלמלא כן הבנות היו גדלות להיות "פרינססותוהבנים נהגי משאית זבל.
להתלבטות סיבות שונותאולי בנות מסתוריות ומרתקות אותו (איך לא!). האביזרים שלהן זוהריםמסולסליםעוצרי נשימהוהדרך הפשוטה ביותר להבין "איך זה מרגישהיא לנסותישנם כאלה שבשלב הזה של חייהם נרתעים מתחרותיות ותוקפנות שאופייניים יותר למשחקי הבנים.אחרים מגלים את השונות בינם לבין אמא ומתחפשים לבת כדרך להכחיש אותההם היו רוצים להתחתן עם אמא או לפחות להיות כמוה (נדמה להם שזה אפשרי!). הפנטזיה להיות כמו אמא מגינה עליהם מפני חרדת הפרידה.


גנטיקה והורמונים קובעים את הרגשותההתנהגות והזהות שלנואבל גם ההיפך נכוןלהתנהגות מגדרית השפעה על ההורמונים ועל תהליכים ביוכימיים במוחבילדותמשחק עם בני אותו המין מהווה אימון מוחי חשובבעת המשחק מופרשים הורמונים שנקלטים ומפעילים אזורים במוח שאופייניים יותר לבני אותו מיןהבשלה של אזורים אלו מחזקת זהות מגדרית. בהתבגרות מצטרפים גורמים נוספים למשוואה שקובעים את ההעדפה המינית והרומנטיתלחינוך ולאופן הגידול השפעה רבה על הזהות המגדרית והשפעה חלקית על הנטייה המינית. בגיל הרך מתפתחת ההבחנה הראשונית, מבחינה ביאולוגית, בין בנים ובנות. בהמשך, הילד בורר לעצמו איזה דפוסים מגדריים (הופעה, עיסוקים, תכונות, תחומי עניין) הוא רוצה לאמץ לעצמו. ההבנה שניתן לבחור מאפיינים מגוונים, בהתאמה ולא בהתאמה למין הביאולוגי, מרגיעה.

הבחיני בין מתן הכרה לרצון הנפרד של הילד לבין כניעה מוחלטת לרצון הזהמשחק משותף עם בנות והתנסות בהחלפת זהות במשחק הם מענה מספק לכמיהות ולתמיהות של הילדבזמנים אחרים דווקא עידוד להתנהגות מגדרית הולמת יכול להרגיע קונפליקטיםלחשוף את הילד להתנסויות רב גוניות כדי שבעתיד יבחר את העדפותיו מתוך רפרטואר נרחב של אפשרויות.
הסבירי לאימו שבבית הילד רשאי להתלבש כאוות נפשו אבל בגן זה לא נהוג ועלול להפריע לילדים אחרים שדוחים התנהגות כזו (לא ממניעים הומופובים אלא מתוך צורך להגדיר ולשמור על הזהות של עצמם). עודדי את הילד לקחת חלק בפעילויות עם בניםהוא לא חייב לקללללכת מכותללגום בירה או לספר בדיחות גסות אבל כדורגלתופסת ומשחקי בניה והרכבה יכולים להיות מקור להנאה.


בגנך עוד ילדים שסבורים (ובטעות!) שזהות מינית נקבעת על פי התנהגות או מראה (מי שחזק הוא בןמי שבוכה היא בתעובדה!). הסברה מתאימה יכולה למתן פנטזיותלהרגיע חרדותולהגביר סובלנות.
מי שנולד בן נשאר בן ומי שנולדה בת תישאר בתאו בקיצור הגודל כן קובע. לפחות עד ההתבגרות ועד שהנטיה המינית הסופית תתבהר.

על הרצון להתחפש למין השני אצל בנות ראו "מה זה בן מה זה בת- גרסת הבנות"
על בגדים כדרך לביטוי עצמי והגדרה של זהות נפרדת קראו "בגדי המלך החדשים", "מה לבחור"
על החשש להתחפש ותחפושות כביטוי לדחפים וריסונם.. קראו "נמר גדול/ נמר קטן